לזרום עם הרוח.

קוראים לה שולה, אמא אמרה לי קצת לפני שיצאתי. האמת? לא אהבתי את השם, וזה עשה לי חשק לפסול אותה מראש. שולה עושה לי אסוציאציות של נשים לא נחמדות שפגשתי פה ושם, דודות מציקות כאלה. אבל הרי ברור שאי אפשר לבטל פגישה רגע לפני, ובטח לא פגישה שתליתי בה את כל תקוות חיי בערך.

בלילה לפני ישנתי מעולה באופן די מפתיע. איכשהו הלחץ שתמיד תוקף אותי לפני דברים שכאלה החליט להניח לי לנפשי הפעם, ואולי איפשהו אפילו הייתי מלאה באיזה שלווה של שלמות- סוף סוף מה שצריך לקרות קורה.

יצאתי כארבעים דקות לפני מועד הפגישה לכיוון הקליניקה, אני והאוטו. הGPS עשה את עבודתו כראוי, והגעתי אחרי 20 דק' בלבד. נשארו לי 20 דקות להעביר, ובחרתי לבזבז אותם על כל דבר שלא יגרום לי לחשוב יותר מדי ולהיכנס לפאניקה- אז שמעתי מוזיקה ושיחקתי באייפון.

בסופו של דבר, הגיעה השעה המיועדת.

שולה חיכתה לי בשער, ליוותה אותי פנימה לתוך הגינה שהובילה לקלניקה. איך שראיתי אותה, החלטתי בכל זאת לתת צ'אנס, כי למרות השם- לא היה לה את ה'לוק' שממנו פחדתי. הקלניקה שלה מעוצבת להפליא ונותנת הרגשה נעימה ממש- מצד אחד ספרים, מצד שני פסלים יפים, ציורים וכורסאות פסיכולוגים כמו שמסופר.

על אף שחשבתי פעם שברגע שאהיה שם אדע בדיוק מה להגיד, לקח לי זמן עד שהצלחתי לדבר, עד שהצלחתי לנסח את כל מה שרציתי. התחלתי לספר, בהתחלה בעדינות, הלכתי מסביב, התרכזתי בדברים השוליים, בדברים העדינים, ולאט לאט צללנו פנימה. שולה נתנה תחושה טובה, תחושה של הבנה והקשבה, תחושה שהתגעגעתי אליה. היה נראה שהיא יורדת איתי די מהר למהות העניין, מבינה את הצד שלי ומצד שני- מבינה גם את הצד של ההורים למולי. באופן מפתיע, סיפרתי לה הרבה יותר ממה שהייתי חושבת שאספר בפגישה ראשונה.

את הפגישה הבאה תעשה שולה עם ההורים. הרי, היא צריכה לשמוע גם את הצד השני, לחבר בעצמה את הפערים והשברים.

אני, מצידי, רוצה לקוות שמפה תבוא הישועה. שמפה והלאה- הקשר הזה ינצל, ואולי יבנה קשר אנושי ואמיתי ביני לבין ההורים. ככל שהזמן עובר- זה מרגיש יותר חסר ויותר מבוזבז שזה לא קיים.

אני רוצה לתת לעצמי קרדיט על זה שהתעקשתי, ועל זה שסוף סוף הצלחתי להיות אמיצה וללכת מספיק רחוק כדי לגרום למה שצריך לקרות לקרות.

אמנם חבל שהייתי צריכה לעזוב את הבית, אמנם חבל שהייתי צריכה להתחנן על נפשי לפתרון שכזה- אבל אני גאה בעצמי שהפתרון אכן הגיע, ושידעתי לעמוד על שלי עד שזה יקרה.

הלוואי שזה יעבוד.

אני כל כך מקווה ורוצה.