לזרום עם הרוח.

אבל עכשיו באמת-

אני מרגישה שלמדתי לשחרר, להרפות ולזרום.

לא הכל חייב להיות עמוס בציפיות ובפחדים, לא צריך כל הזמן להיות מלאי פחד להתאכזב ובטח שלא כדאי לחפש כל הזמן מה לא טוב.

פתאום הרבה יותר קל לקבל את הכל ואת כולם,

לחיות איך שאני אוהבת ולאהוב את איך שאני חיה.

למדתי להיות מאושרת ממה שיש לי, ולראות את זה שיש לי לא מעט.

התקופה הזו מסמלת איזשהו חופש אמיתי שיצרתי לעצמי.

כל כך פחדתי מתקופת הריק הזו- בין שנת השירות לצבא. ידעתי שצפוי שאשתגע, שאשתעמם, שמרוב זמן למחשבות הדכאון, התסכול והעצב לא ימעטו להגיע.

אבל איכשהו, הצלחתי ליצור פה משהו כל כך טוב מבחינתי וכל כך נכון לי.

למדתי ליעל את הזמן הזה, להפיק ממנו את כל מה שרציתי (כמעט)!

פתאום להעסיק את עצמי לא נראה כמו גהנום, אלא די נחמד. טיולים, טיסות, חברים, הופעות, פאזלים, ספרים, כתיבה, קצת גיטרה, וכו' וכו'- מילאו את הזמן וגרמו לי להתמלא בתחושה טובה.

לא נשאר עוד הרבה, ואחרי שהתקופה הזו נראתה כל כך ארוכה בתחילתה, פתאום קצת מפחיד שהיא קרובה להסתיים ויהיה צריך להיכנס למסגרת.

אבל הציפייה נשארה בשיאה לתקופה החדשה, ואני שמחה שהכל קורה.

-

ומעבר לכל זה, עם ובלי קשר,

כייף לי לאהוב ככה עכשיו.

זה מלא בתחושה טובה, נעימה ואמיתית.

הרבה (מאוד!) זמן לא הרגשתי חופשיה באמת לאהוב ככה.

כשם הבלוג- פשוט לאהוב. (: