לא יכול להיות שזה כבר נגמר.זה התחיל ממש לפני רגע, לפני אולי חודשיים-שלושה גג!
זה עבר מהר מדי, חלק מדי, בטירוף מדי...
זה מרגיש כאילו רק עכשיו הגענו, רק עכשיו התמקמנו.
אני לא יודעת מה עושים אחרי שנה כזו,
אני לא יודעת איך עוברים הלאה, אחרי כל מה שהיה פה.
איך חיים בלי הילדים, בלי האהבה שלהם, בלי האהבה שלי אליהם.
איך חיים בלי העשייה, הכל כך מלאה, הכל כך ממלאת.
איך חיים בלי הקומונה, הכל כך מעשירה, פוריה, מעניינת תמיד- החברים הכי טובים.
איך חיים בלי החלום, של התרומה המירבית, של הנתינה המקסימלית.
אין לי מושג.
ועכשיו, צריך לחיות עם זמן פנוי, ועם מחשבות, ועם משפחה, ועם ריקנות גדולה.
צריך למלא את כל הריק הזה שנשאר פה, ואין כל כך עם מה.
צריך לגייס את עצמי לדבר הבא- הגיוס, ועד אליו למצות כל רגע מהחופש הזה.
כל כך לא בא לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
