ופתאום זה מרגיש כאילו כל הפתיחות הזו שלנו, זו שאני כל כך נדהמת ממנה, בעצם רק באה לכפות על הפתיחות שאיננה.זה כאילו הפוך על הפוך שכזה- שבדברים שבהם אני אף פעם לא נפתחתי עם אף אחד מצאתי את עצמי לגמרי פתוחה איתך, אבל בדברים פשוט יותר, בסיסיים יותר ואולי גם חשובים יותר- אני לאט לאט מגלה שדווקא שם אני לא נפתחת איתך.
אז דווקא בלהגיד בדיוק מה אני מרגישה, או רוצה, או מצפה- דווקא שם אני נכשלת. ואני מוצאת את עצמי משחקת משחקי רמיזות או משחקי ציניות, שלא מובילים לשום מקום, מן הסתם, במקום לדבר ישר ולעניין. הייתי מוותרת על כל הפתיחות שלנו בנושאים אלה ואחרים, לטובת פתיחות בנושאים הכי קריטיים שיש.
והאמת היא שאני די מבולבלת,
ולא כל כך ברור לי מה הולך איתנו.
מצד אחד, אני מרגישה שלא יכולתי לבקש לי יותר מזה. אני כל כך אוהבת, ורוב הזמן, לפחות, יודעת שזה הדדי- ויותר מזה מי בכלל צריך משהו?
אבל מצד שני, אני יודעת ששוב אני דופקת הכל, ואני יודעת שהציניות של שנינו לא תביא אותנו רחוק, ואני מרגישה איך דברים מצטברים להם לאט לאט, והשאלה היא רק איך ומתי הם יצאו...
זה מעצבן, להרגיש כזו כישלון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
