יום הולדת זה יום משמח לדעת הרוב, ובאופן עקרוני גם לדעתי, אבל השנה אני מרגישה זקנה.
כן כן, תצחקו ותגידו 'את רק בת 19, מה זקנה?!', ואני מבינה את התגובה הזו. אבל תתפלאו לשמוע שאכן הזקנה היא זו שבולטת לי ביום ההולדת הזה.
הגיל 19 הוא הגיל הכי ענק שהיה אי פעם... והידיעה שבשנה הבאה זה כבר 20? אוהו, מפחיד עוד יותר.
אבל אולי מעבר לגיל עצמו, למספר הזה, זה החוויה.
החוויה של יום ההולדת לקראת סוף שנת השירות היא זו שמרגישה זקנה כל כך.
השנה הזו היא שנה כל כך אינטנסיבית, כל כך מחייבת, כל כך מבגרת...
ואולי אני פשוט הרבה יותר בוגרת עכשיו, הרבה יותר שקולה, הרבה יותר מבינה-
וכל אלה, גורמים לי לתחושת הזקנה.
דווקא ביום ההולדת עצמו, ממש היום, אני מרגישה את התהליך המשמעותי שעברתי השנה.
ההתעסקות שלי תמיד סביב ימי הולדת היא לא טובה, עד שלמעשה אני תמיד מוציאה לעצמי את כל הכייף מהיום הזה.
ועם זאת, בשנה הזו (ואני באמת חושבת שזה עקב תהליכים שעברתי בה ולא עקב נסיבות אחרות) הצלחתי להיות מאושרת ביום הולדת עד הסוף, מהדברים הכי קטנים.
וזה כייף גדול, אבל זה מרגיש לי זקן ומזדקן (:
התחושה הזו של סוף אופיינית לי ליום ההולדת- תמיד זה בסוף השנה,
אבל השנה התחושה הזו עצובה וכבדה מתמיד...!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
