באוזניות אותה מוזיקה  שיש בבלוג לא יודעה אבל משהוא בשיר הזה גורם לי הרגשה טובה   נותן לי להרגיש את הסתו  שאני כל כך מצפה לו...אתמול די אהבתי את הערב הלוואי וזה ימשיך ו שיהיה יותר טוב  זה הדבר היחיד שאני חושב אליו בזמן האחרון. וביגלל ש לא ממש נותנים ליראות הררי פוטר 5  כל אותם המציקים ב אי סי קוי אז החלטתי ליכתוב המשך לסיפור....

פרק א המשך....

נמעס לי נימעס לחכות לחברה שיחזרו מה מסע שלהם יש אפילו מצב שלא יחזרו... לא סתם אני קורא להם חברה ו לא חברים אצליינו ב"מקום"  אין דבר כזה חבר כל אחד חיי בישביל עצמו והעזה שאתה מבקש היא אף פעם לא בחינם... לכן אחד החוקים שלנו הוא " תמיד תעזור כי תוכל לבקש על זה תמורה, ואף פעם אל תבקש עזרה כי תיצטרך לשלם עליה"  רק החזק שורד כאן.

בדרך זרקתי עוד מיספר אבנים וברגים כדי לימצוא דרך בטוחה... לאט לאט היתקדמתי  לכיוון הכפר הקרוב שם יש מצב טוב להשיג מידע  ולמלאות את התחמושת ו המיצרכים הנחוצים. לחיות הבעיה היא תמיד הסיגריות הם תמיד ניגמרות מהר אותם הסטלקרים העשירם מיתעשרים עוד יותר בכך שהם קונים את הסיגריות שגם ככה עולות פי שתים  מאשר ב"עולם החיצון" ומוחרים אותם עוד יותר יקר... הכפר הקרוב נימצע במרחק של מיספר קילומטרים  מה ביקתה אבל בגלל ש"במקום" אין דרך ישרה כדי להכפיל את המרחק פי 2. המשכתי להיתקדם  עזור התעשיה היה המקום הראשון שבו היתי עמור לעבור כדי להגיעה לכפר... זה היה מקום ההיתנחלות של הכנופיה של הסטלקר שקיבל את הכינוי "שועל" אף אחד לא יודע למה פשוט הדביקו לו את זה וזהו... השועל הוא בחור די נחמד  לא פעם הלכתי איתו עמוק לתוך שטחו של "המקום" כדי להשיג קצת כסף ואפילו כשלא היה לי מזל לימצוא משהוא שווה ערך תמיד היתחלק בכסף שהרוויח  חצי חצי.

הרבה אנשים מכבדים אותו למרות ש לו ולקנופיה שלו אין הרבה השפעה וכח כמו לקנופית "חוב" ו "חופש". אפילו שמעתי שהוא

קיבל מהם הצעות להיצטרף אליהם. עדין לא הבנתי למה הוא לא הסכים  כל סטלקר היה מסכים להיצתרף ל"חוב" כי אחרי ההיצתרפות תנאי המחייה  הופכים הרבה יותר טובים הקנופיה מספקת נשק ו תחמושת, וחליפות מגן ברמה גבוהה שרמת ההגנה מפני הקרינה לא יאומנת. אתה פשוט הופך ל טנק אנושי.

הינה האספלט זה הוא קו ההתחלה של אזור התעשיה הנטוש עכשיו מפה ועד הכפר מקסימום שעה של הליכה ופו כבר מתחילים  לקלוט אותות למחשיר הקשר פה אתה מתחייל להיזכר שאתה עדיין בן אדם (עד כמה שזה אפשרי). אפשר לישמוע בדיחות, ומידע פחות או יותר עדכני על הדרך לכפר אפשר להחליף מיספר כדורים תמורת סיגריה או אפילו שתיים...

הואת הראשון שקיבלתי במחשיר הקשר היה "קריאה לעזה של סתלקר שהסיתבך עם מיספר "חיות" ש מיתגוררות בסביב" לא הבנתי הרבה מה מה שהוא אמר  עדין היתי רחוק מדי אבל האות שבא אחריו שימח אותי פוחת

-סטלקרים וצידים הנימצאים קרוב לבית החרושת לכותנה לשעבר  דוחוף מבקש את עזרתכם ה"שודדים תוקפים אותנו הם רביפ מדי  אנכנו לא נחזיק מעמד הרב זמן" כמובן עוד דרך להרוויח כסף אבל הבעייה היתה שזה היה קולו של השועל...

אז הינה אני יושב מעשן את הסיגריות שלי בחדר ומקווה לטובתי ש הריח יעלם לפני שההורים שלי יחזרו... הם לא אוהבים את העובדה שאני מעשון בבית.... טוב שיהיה.... שיר עצוב ברקע (דיכאון רוסי) אז מי שלא קרא את התחלת הסיפור הוא בפוסט הקודם כדי ליקרא....

המשך פרק א'

... במרחק של שתי צעדים הגוש השחור היתרומם מיספר מטרים  מעל פני האדמה ביצע מיספר סיבובים באויר ו ניקרא לחתיחות, מיספר טיפות דם  נחתו על החליפה המוגנת שלי, פספר שניות עמדתי שם ללא תזוזה ואז התמותתי על הבירכיים. היצור שלפני שניה הלך להפוך אותי לארוחה שלו בעצם הציל לי את החיים למעשה עם היתי ממשיך ללכת אני זה שהיתי מתעופך באויר וכאשר החברה היו חוזרים היו רואים שכל מה ש נישאר ממני זה שלולית דם על השביל

אי אפשר להיתרגל לזה אפילו אחרי שנתיים  זה פשוט בילתי אפשרי. לדוגמה אתמול השביל היה נקי ואפשר היה ללכת אליו הלוך ושוב והיום אותו שביל תומן בתוכו מוות בטוח. לדבר הזה שקרע את היצור השחור אנחנו קוראים "מתחנת בשר" כי זה בערך מה שזה עושה לגוף שניכנס לתוכו.

זאת רק אחת מהדרכים שבא "המקום" מנסה להיתנקות מבני אדם, כמו שכבר אמרתי "המקום" זה אורגניזם חיי ואנחנו החידקים, הוירוסים האלא שמשמידים אותו.כל זה קרא אחרי הפיצוץ השני בתחנת הכח של צ'רנוביל עכשיו זה לא סתם  מיזבלה רדיואקטיבית המקום מלא תופעות שלא ניתנות להסבר לדוגמה אותה "מתחנת בשר"  לא ניראת לעין ואי אפשר לגלות אותה בעזרת שום מחשיר.  כניראה לטבע נימעס שאנחנו' בני אדם הורסים אותו  והוא החליט שהגיעה הזמן להיתנקות.

זרקתי מספר ברגים מסביב ל מקום כדי ליראות איפה מיסתים האזור של "מתחנת הבשר" שני הברגים הראשונים נעלמו

הבורג השלישי נחת על האדמה. זאת אומרת שאפשר לעבור, גודל המלקודת היה קרוב לשני מטר לכן נעלצתי לעבור דרך השיחים.

זה תמיד ככה, ב"מקום" אין דרכים ישרות הדרך הכי קצרה והבטוחה זו הדרך הארוכה. אתם בתך תישאלו אז מה אנחנו לעזאזל עושים ב"מקום"... שאלה נכונה וחשובה... החוקרים הממשלטיים חוקרים את המקום, ואנחנו הסטלקרים אנשים שנימצאים מחוץ לחוק עושים את זה בישויל הכסף.

המקום תומן בתוכו המון עצמים לא ידועים לאדם חלק אפשר להישתמש לטובת האדם. לכן מסביב לדברים האלה נוצר שוק שחור עדיר.

אבל יש סוג סטלקרים נוסף שעושה את זה (נימצא ב"מקום") בישויל סיפוק עצמי.. אני עדיין לא החלתתי בשויל מה אני פה למרות ששנתיים זה פרק זמן לא קטן...

כיצר לא יודעה מה יש לי,אבל רוב רוב ה אנשים שקרובים אלי ומכרים אותי טוב יודעים שאני סובל מפנטזיה מופרזת (לא מינית-מינית גם בקטנה) אבל אני מדבר על הפנטזיה של כתיבה,  תיעור מצבים ו ציור. למרות ש אף אחד לא ראה ליפני כן את העבודות שלי וגם לא תיראו כנירא כי אין לי כך להראות אותם באינטרנת. החלתתי שאני יכתוב סיפור בפרקים בבלוג שלי... אני אנסה לשלב בו כמה אלמנטים מענינים  אפילו ש אני כותב בעיברית סיפור פעם ראשונה (הסיפורים הקודמים היו באנגלית ורוסית) אז זהו אני מחכה לתגובות ו ביקורת ופליז די להגיד שיש לי שגיעות כתיב כי אני יודעה שיש לי ואני לא אחד שחורש על עברית...

פרק א.

... אותו סתו  תמידי, אותו מזג האויר עגום ולוחץ, הגורם לרוב האנשים לישקועה בזיכרונות ודיכאונות. קור גשם ו אלים ש נושרים מהעצים, במקום הזה זה ככה כל הזמן, אין פה עונות שנה כמו קיץ חורף או אביב (העונה שמעלה  חיוך על פניהם של האנשים) פה  תמיד סתו. כאילו שהמקום חיי מעצמו ומנסה לדחות את האנשים מעצמו.

מקור האור היחיד שהאיר את ההריסות של אותה ביקתה שבא אני ועוד מיספר חברים נהגנו להיסתתר מפני ה"מצבי רוח" של המקום הלך ונחלש כתוצעה מהגג הדולך ו הגשם שהיכה בחוץ רוב היום.

הם קבר היו אמורים לחזור.- חשבתי לעצמי. -הם יותר מדי זמן בחוץ.

מהגחלים שהיו בחבית המתחת שעמדה בחדר  הדלקתי סיגריה נוספת. עם זה לא יהיה הסרטן. אז אלה יהיו העצבים שיהגרו אותי.בחפיסה נישערו שלוש סיגריות, עוד מזל רע,והשוכר שהיחיד שמיבה דברים מ"העולם החיצון" ל "מקום" יגיעה רק בעוד כ 3 ימים. במקום הזה זה חוקי מרפי וחוקי טבע הם החוקים שליפיהם "המקום" בן אדם הופך לבעל חיים וההפך,  שם דבר פה לא הולך לפי התיכנון, כמו שאמרתי חוקי מרפי שולטים פה ורק החזק שורד... בשנתיים שאני נימצא על שטח שנתנו לו את השם הפשוט: "המקום" הבנתי מיספר דברים אחד הדברים הוא שאנחנו הבני אדם לא שבים כלום וכל החוקים שלנו לא שבים את האפר של הסיגריה שהרגה נפל על הריצפה. "המקום" הוא זה שמכתיב לנו את החוקים ובעצם אנחנו מישתווים לחידקים ש המקום רוצה  להיתנקות מימנו... זה היתחיל מ"המקום" אז למה שבסופו של דבר זה לא יתפשט לכל העולם.

את הסיגריה השלחתי לאותה חבית עם הגחלים. לבשתי את הכפפות, הרמתי את הרובה ולרגע נעצרתי כדי להקשיב...כן הגשם פסק, אחרי 12 שעות של גשם סוף סוף  פרצה קרן אור  חלשה ודקה מבין העננים הכבדים שמכסים את "המקום".

אפשר לצאת.

 מיספר השניות שלקחו למוח שלי להבין מה קורה הספיקו לגוף שלי כדי לישלוח צרור לעבר השיחים הסבוכים שהיו לצידי השביל שהובילאל מיפתן הביקתה. ידעתי ש המשהו עוד חי 3 כדורים אפ פעם לא מספיקים כדי... שניה נוספת וגוש שחור עף לכיוון שלי, רק הנשק רועד מהעדף  ועותו גוש שחור משחרר צעקה עדירה מחרישת עוזניים....

המשך אחרי התגובות.