דפקו לי שבוע חופש מהצבא... די הפתיעו אותי כשבאתי לבסיס ואומרים לי אין לנו מה לעשות איתך היום אוף לשבוע הביתה... הפתעה או לא אבל אני החלטתי להיתנדף משם כמה שיותר מהר לפני שהם משנים דעה עד כמה שאני מורעל צבא אבל אין כמו הבית...תיזכרו!!!

ועכשיו לפינת הבאסות שלי...

כבר שבועיים שאני לא מבין מה עובר עלי כל יום יש לי באסה, לא עצב לא דיכעון פשוט אכזבה מהחיים כאילו שציפיתי מהם למשהוא  אבל זה לא קרה. אני לא יודע מה זה אבל כנירא חסר לי משהוא.

כבר שבועיים  אני מבין ש בגיל 17 אמרתי דברים שמה זה צדקתי בהם ידתי ש לא צריך ליהיות רציני בגיל הזה כי יגיעה יום והחיים יגרמו לך  להבין "מה, איפה, וכמה הכל עולה".

תוך שנה אני שם לב שהישתנתי בהרבה בחות שימחה בעניים למרות שאני מנסה לפעמים לזייף אותה... הכל אפור...אפור ומשעמם.

אם היה בא אלי כרגע בן אדם...אם... נגיד מ"סוכנות נסיעות בארץ ובח"ל" והיה אומר לי תמורת סכום כלשהוא (לא מוגזם נגיד 500ש"ח)אתה תתאר לנו מקום ואנחנו נקח אותחה לשם. היתי אומר... שאני רוצה ליהיות לבד לשבת על ספסל בלילה סתו גשום על שפת נחל ולהיתבונן בהישתקפות הירח המלא על פני מי הנחל הוא היה אומר לי סבבה מוסיף לי לחבילה שהזמנתי בקבוק או שתים של בירה קרה  (כמו שבא לי כרגע למרות ש קר לי רצח) חפיסת סיגריות(שגם כן בא לי עכשיו) ומעפרה כדי ש אני לא יזהם את המקום שאליו אני נעלם להיתבודד...

בקשר לבירה את זה אני ישעיר למחר סיגריה כנירא אני הולך לעשן עוד 10דקות ובקשר להעלמות כנירא אני רציני צריך להיתבודד אבל לא בגן עדן, אלא סתם בבית.

 מצתער שאין לי איזה קטע חפה לכתוב פשוט המוזה שלי בוגדת בי...