אתה חי את הרגע, אתה נהנה מכל שניה מכל רגע ש עובר, מכל מבט, מכל נשימה,  מכל צעקה ומכל לחישה.
ישיבה  על הספסל  לא משנה בהרבה את סדר היום שלך, ימים טסים ואתה לא שם לב לכך אתה פשוט יושב על אותו ספסל
 ומעשן סיגריה אחרי סיגריה.   בשעות הלילה את ממשיך לשבת על הספסל אבל הפעם אתה לא מסטכל על האדמה אתה מבית לשמים הכוכבים ניראים קרובים מתמיד אך עדיין קרים אתה יכול להושיט אליהם את היד אבל אסור לך לגעת בהם, אתה כמו ילד בן שלוש שאמרו לו לא לגעת בנר כי זה חם וישאיר לך כוויה, משהוא אומר לך שעם תיגע בכוכב את תקבל כוויה... כווית  קור.
 את הראש ממלא מנגינה שגורמת לעיינך להיתמלאות דמעות. אתה מכיר את המילים רק שפשוט לרגע שכחתה אותם בזמן ש היתרכזתה בכוכבים הקרים. הרגעים עוברים  ופיתאום עולה השמש, אט אט מבצבצת בקרניה באופק,  אתה מנסה להיתעלם ממנה למרות שזה קשה אתה עדין ממשיך להיסטכל בכוכבים.  לא משנה כמה תיתעלם את הזריחה אי אפשר לעצור, אתה מתחיל להרגיש טיפות על הפנים , לא  זה לא הגשם זה הכוכבים נמסים זאת השמש שמחממת אותם וממיסה את גושי הקרח המנצנצים. השמש כבר עלתה  ו המבט שלך עוד פעם באדמה. אך בכל זאת יש איזה אושר קטן שממלא את הלב, אתה בכל זאת הצלחתה לגעת בכוכבים למרות שזה היה בדרך עקיפה... הלילה הכוכבים לא יחזרו ובבוקר למוחורת  הפנים יהיו עדין מכוסות בטיפות  אבל אלו לא יהיו הכוכבים אלה יהיו הדמעות כי אתה יודעה שחייתה את הרגע והרגע הזה לא יחזור יותר!!!