ועד הפעולה להצלת האומה העברית

הצטרפתי לקבוצה שיצאה מקדומים לעבר חומש בערך ב 21:40 ליום הקודם. משום מצור צבאי באזור מובן  כי נאלצנו להמיר נסיעה קצרה בדרך ראשית בצעידה ארוכה ומפותללה, מנסים להימנע מעיני צה"ל וכמובן ממגע  ומעבר בכפרים ערבים. נראה כי מעבר  סמוך לכפרים הינו בלתי נמנע, יתכן ורצף כפרים יוצר טבעת סביב חומש  ושא-נור. למרות פעילות צהל"ית בולטת בצורת סיור תכוף בדרכי רכב, פירוטכניקה ואולי מניעת גישה של פפלשתים מאזורים אחרים לצפון השומרון אין לי כל ספק שלו אבו, יכלו כפריים פפלשתים מקומיים לחסל קבוצות צועדים שלמות בדרכן לחומש. בקבוצה שלי לא היו נושאי נשק. ייתכן כי זה היה הכלל, וגם אם לא, מרב  האנשים היו נערים לפני שירות צבאי ועל כן חסרי רשיון נשק. ממילא פני השטח מציעים שפע מלכודות ומארבים  בכוח, ערבים מתנחלי המקום מכירים את השטח וניתן להניח שגם חשאים יותר מהיהודים שמרביתם הגיעו ממקומות  אחרים. בסיס הפעולה שלהם יכול להיות כל בית ערבי נושק למסלול קבוצה.

הגיוני להניח שמוסדות החבלה הרשמיים- הנהגת החמאס , רשעות פפלשתית, ואולי אף גי'הד, הנחו את המחבלים  לשבות מפורענותם על מנת לא לעקב פינוי  נמהר  וכפוי של יהודי חבלי גזירת המכשף הרשע שרומן  הצבעוני  הרמאי השקרן חוטף השלטון מידי העם ומשרת כוחות השחור. ממתנחלים ערבים משטחים אחרים נמנעה גישה  (לפחות בדרך סלולה) לאזור. ניתן להניח כי רבו סיכוייהם של מחבלים ערבים רוצחים להיתפס לאחר מעשה בשל  העוצר ופעילות ערה של צה"ל בקרבת מקום. מחמת  שלוש השערות אלה  או ללא קשר להן הערבי מתנחל השומרון הצפוני הסתגר בביתו לעת ערב.

בין מכשולי השטח פרט לערבי ולצה""לי, שמנעו כאמור את דרכי הגישה הנוחות וחייבו מסלול מפותל ולא יעיל  מבחינת חיסכון באנרגיה פיזיולוגית, נמנים - השגיב, התלם, הרגב, המדרון, הטרש,הקוץ ,הדרדר, זרם-הביוב הוא  נחל-שכם, הכמו-בוץ - שהיא  אדמת סיד רכה יבשה ופריכה. ברם, שיחי הקוץ הינם בעלי ערך מועיל-  ניתן לדרוך  עליהם בעת  בבטחה כאשר האדמה לא יציבה ודקירתם נסבלת לרגל נעולה וממוכנסת כל אורכה. הכמו-בוץ מאמץ את  שרירי הרגל להיחלץ מאחיזתו  אך גם משכך נחיתת העקבים ומאפשר הליכה יציבה במדרון .

נקל להבדיל, גם בלילה בין כפר ערבי לעברי - בעוד הערבי מצטיין באורות לבנים מבנה פרוז על שלוחות ,לוינים  בפאתין של בתים ומבנים שאור לא דולק בהם ומראם, בלתי מאוכלס. העברי מצטייר ככתר אור צהוב-כתום בראש  פסגת הר. שגרה היא כי בשעות חשיכה הישוב העברי מתבצר במאחורי גדרות ועמדות שמירה ואילו הישוב הערבי מתרווח כי לבטח יושב בביתו, הן לא צפוי לפרוץ מפתן ביתו קוטל משפחות חמוש. בדרכנו הבחנו בלהקת עב""ים שמשום חרישיותם  נראה היה כי סבירה יותר ,במקרה ואכן בני אנוש, ההנחה שהיו רועים ערבים , שכן  מנהג אצלם לישון בשטח  הפתוח עם עדרם, מצועדים עברים כמונו (גם  באלה פגשנו- תחילה שלושה צועדים עבריים מקומיים שהלכו הדרך  ההפוכה והמליצו לנו לשנות מסלול שנראה כי הוביל לתוך כפר ערבי, וכן פגשנו קבוצת צועדים שכמותנו).

על כל הסיבות  הללו או ללא קשר בהן בקבוצה לה הצטרפתי אשר יצאה ב 21:40 לערך מקדומים לעבר חומש  (מרחק אוירי ובלתי רלוונטי של בערך 11 ק'מ) הגיעה  לסף חומש רק לאחר הזריחה בתשישות  ניכרת על חלק  מאנשיה ובפרט אני. בשעות אור קשה עד בלתי אפשרי להסתנן לחומש אשר בראש הר, מוקפת חיץ שתי  גדרות  שאינן פרוצות רוב אורכן ושתי דרכי עפר ולאחריהן מתלול מכוסה צמחיה נמוכה. חיילים אכן הבחינו בנו וקראו  לנו לעלות אליהם, אך לא ניסו לרדת וללכוד אותנו. הסבירות הנמוכה היתה ברורה לכל. הקבוצה  התפצלה. על הר  מול  חומש ניצב שא-נור וביניהם  חיץ כפרים ערבים ולכן נסיון חבירה לשא-נור נראה היה כמאמץ מסוכן מדיי. חלק מן הקבוצה  המשיכה  באיגוף במטרה להסתנן דרך פרצה בגדר כפי שתוכנן  להתבצע  מראש אך בהנחת  חשיכה. אחרים התקדמו לעבר כפר ערבי כדי לגרום לחיילים רדוף אחריהם מחוץ לישוב. קבוצה אחרת , בה נותרתי,  הנמיכה ועצרה בחצי הדרך בין חומש לבין בית ערבי שהנו לווין של כפר ערבי בואדי. כיוון שלא רציתי  לנמנם במקום הנסתר מעיני שומרים בחומש ולהקל מלאכתו של משסף-גרונות אפשרי עליתי לחומש  ונלכדתי בידי חיילים שומרים, כעבור זמן מה כל הנמנמנים מצאו דרכם להילכד באופן דומה. סבורני כי כל מי שהגיע אחר  החשיכה נלכד, ובדרך כלל בלא התנגדות. תת קבוצה שהתפצלה מקבוצתנו המקורית התקדמה לעבר כפר ערבי  וטיפסה על גג מבנה לא מאוכלס.  מתוכה רק אחד היה נחוש מספיק להמרות את פקודת שוביו וידיו נאזקו.

כל השבויים הובלו למתחם צבאי ההיקף הישובה בהמתנה לפינוי לאריאל. כל השוטרים שפגשתי מראשון הקצינים  עד אחרון המג"בים שמרו בקנאות על שמם שיצא להם , כלומר נקמנים דוברי כחש בלתי נלאים, בלתי מועילים. הם סרבו מסור מידע מדויק ואמיתי באשר להיכן נפונה, כלומר לתחנת  משטרת אריאל ,עד  הבינם  שמי אשר פגש  בהם בעבר,כלומר כולם זולתי אחד, ידע להיכן יובלו. גם החיילים שומרי חומש שהנחנו להם לשבות אותנו ללא  התנגדות הונו אותנו והעבירונו לחזקת השוטרים ללא הסבר תחת  יצירת מצג שוא כי הם אלה שיפנו אותנו מחומש. השוטרים לא טרחו שאול אם נזדהה שכן ידוע לכל כי נוגד הדבר טובת העציר. הם גם לא טרחו הסביר לנו את  המעמד החוקי להחזקתנו הכפויה במתחם. למרות שלא התנגנו, מעמד שבי של הגבלת תחום ושוטרי שמירה היה בלתי ניתן להסוואה. כנראה מטרתם היתה להימנע מהגדרתנו רשמית כמעוקבים (כמדומני  - 'מעוקבים לחקירה' למרות שלא טרחו חקור אף אחד) מעמד שתוקפו פג כנראה בתום שלוש שעות וניתן להארכה באישור קצין משטרה לשלוש שעות נוספות בטרם חובתם לשחרר המעוקב או לעצרו. זאת משום שלו החשיבו את זמן החזקתנו בהמתנה לאוטובוס עצורים בחומש היו נאלצים לשחררנו טרם הגעתנו לתחנת אריאל.מכל מקום כף רגלי לא דרכה בתחנת משטרת אריאל משום שהאוטובוס דומם בין שעריה. אוטובוס-משאית בעל תא נהג נפרד הכיל יותר אנשים  מכפי יעודו ולכן כמה מעוקבים (שעת הגעתם טרם נמסר להם כי הנם מעוקבים ולאחר בישרום השוטרים דבר עיקובם הקיבוצי לא טרחו לציין מועד תחילת עיקובנו ואף לא ענו על שאלתי בעניין) לא ישבו על מושב. אף לשני שוטרי מג"ב באוטובוס לא היה מושב, אם כי כסא ברזל מצא את מקומו באוטובוס הצפוף והשוטרים הותירוהו באוטובוס בזמן הנסיעה תוך הקרבת מרווח נחוץ לרגליהם וכהוקרה על מעשה גבורתם לא נשפטו כיאה ללא-משחיתי ציוד משטרת ישראל. אחד השוטרים היה נדחק לאזור הדלת, שבתורה שכחה כי בעלת נעילה חשמלית הינה ונפתחה למחצה כל אימת שהופעל עליה לחץ שוטר נדחק. אולי מפחד תיעצר בעוון התנגדות לשוטר במילוי תפקידו.

עם חניית האוטובוס במשטרת אריאל, ירד נהגו לחלץ עצמותיו ןהותיר דלתותיו נעולות על מעוקביו ושוטריו. שוטרים חולפים לא התעלמו מזעקת השוטרים באוטובוס (שלא אבו לפרוץ הדלת) לחלצם מהכלא לקוי האוורור  שעמד בשמש והיה לכבשן מעלה צחנה, וכעבור 20 דקות אף עלה בידם לעשות דבר מה בנידון והנהג שב לתאו  ופתח את הדלת האחורית הבלתי שמורה ולחאריה את הקדמית. מעוקבים לא הורשו לרדת. מדי פעם אחד השוטרים המלווים של האוטובוס  אשר עתה עמדו על פתחו הבטיחו כי בקרוב נורד מן האוטובוס אף פירטו כי שני נוסעים באוטובוס מאחורינו ניסו לברוח (לטענתם מלוויו היו שוטרי נעבך כחולים ולא  מג"ב) ולאחר  שהמג"בים תפסום  הכום ועצרום על התנגדות לשוטר הוחלט שצריך מזדרון אנושי שייצרו שוטרי מג"ב מפתח האוטובוס עד בניין  המשטרה.  מאחר שלא היתה להם כוונה ליצור  מסדרון וגם משום דמלחתחילה רצו להנמיקנו כבשן צחנה הותירונו באוטובוס. כעבור שעה לערך התירו לאנשים שביקשו לרדת לאפסקת עישון,אחר התירו תורות גם למי  שביקש להתפנות. מי אשר ביקש לנשום אויר צח נענה בשלילה.

דרשתי מהשומר כי יזומן הקצין האחראי, וזה אכן זומן ובא, כשבקרבתו עוד קצין אבל נראה שלא היה קצין אחראי ולכן  נשא על כתפו שבלול נוסף עדות לכך. הסברתי שביקשתי כי יבוא הקצין האחראי למען יריח תוצאות מחדלו. הוא  טען שלא מדובר מחדל ולו דבר אמת  שגור בפיו הרי הווה הודעה כי  בכוונה מתוכננת הוחזקנו בתוך האוטובוס, אך שוטר הוא. רשמתי את פרטיו לרבות מספר אישי שהתנדב למסור לי. אחר כך חייגתי 100 למוקד המשטרה דיווחתי על פשע מתמשך שמתבצע בו ברגע בתחנת משטרת אריאל על ידי אחד קצין משטרה שמאייד אנשים ומפר זכויות אדם. המוקדן הציע שאתלונן על הפשע לאחר שאשוחרר ודחה טענתי שאם פשע מתבצע בו ברגע שומה עליו לסור לזירת התרחשותו ולוודא כי יופסק לאלתר. ביקשתיו לנתב שיחתי למפכ"ל  המשטרה והוא טען שאינו מכיר את הטלפון והציע שאברר במודיען 144. דחיתי הצעתו משום שלא רציתי בזבז  שיחה נוספת כדי לאתר טלפון שעה שהמוקדן 100 מקושר למסוף מחשב משטרתי ואם לא מפכ"ל ודאי יוכל לקשרני לסגנו. הוא טען שאינו. ביקשתי שיעביר את שיחה לאי איזה שוטר בעל סמכות לבצע משהו בנידון. המוקדן טען שאינו יכול לבצע, וניתק. אחר שב הקצין האחראי ששמע כנראה אודות השיחה שניהלתי עם  100. אמרתי לו שברצוני להתלונן עליו במשטרה בעוון הפרת זכויות אדם של הכלואים באוטובוס. הקצין ,מצביע על  מדיו אמר שלא ניתן הגיש תלונה במשטרה כנגד שוטר ובשביל כך יש את מח"ש  (מחלקת חקירות שוטרים נגד  שוטרים בשימוש שוטרים המנסים  להחליף בתפקיד שוטרים אחרים). אמרתי שאם כך ברצוני כי יקראו למח"ש  לאלתר למען יעצרו את המחדל/פשע המתמשך ואת השוטר/פושע שמבצעו. השוטר הציע שאברר ב 144 איך להגיע למח"ש. אחד המעוקבים הציע שמזכירתו תיתן לנו טלפון של מח"ש. הקצין אמר שאין לו מזכירה. הקצין  שאל לשמי הפרטי, ואמר כי מראש הוא מניח שלא אזדהה בשמי המלא. אמרתי שאיני מכבד אותו די בכדי שאזדהה אף בשמי הפרטי. אחר כך ביקשתי כי יובא לאוטובוס חובש או רופא. התכוונתי שימדוד את החום , הלחות והרכב  אויר האוטובוס ויברר אם מופרות תקנות בריאות הציבור של משרד הבריאות. אבל חובש/רופא לא הגיע וקצת אחר כך  עלו  שלושה שומרים ,אחד מהם היה שומר גם בנסיעה לאריאל , לאוטובוס , נהג ושומר נוסף, אף הוא  בא אתנו מחומש לאריאל נכנסו לתא הנהג. יצאנו ,מקץ שעתיים לערך, ליעד מסווג. השוטר באוטובוס הציע לנו  שלוש אפשרויות באשר ליעדנו- כלא מעשיהו, לא כלא מעשיהו, לא יודע. ישבתי כל הזמן בספסל הקדמי הימני  במושב השמאלי. אחד השוטרים ישב על מעקה לפני מושב זה .הוא הציב את כיסא הברזל על ערמת תיקים משמאלי וביקשני לעבור למושב המיוחד שהתקין ואפנה לכבודו את מושבי. סירבתי בנימוק שהמושב המאולתר  אינו בטיחותי. השוטר מחה על כך שהוא השוטר נאלץ לשבת-עמוד במקום לא בטיחותי . הצעתי כי ירד השוטר מהאוטובוס ויודיע למפקדו שאינו מסוגל לבצע פקודתו. השוטר נותר במקומו, אני במקומי, ומעוקב אחר התישב  על המושב המאולתר.

מאריאל  הוסענו  עד צומת  T בה כביש  165 משוהם  מתחבר  לכביש  144  מראש  העין למודיעין ומצטיין  בהיעדר : צל, תחנת-אוטבוס,  וקירבה למקום ישוב. שם הורדנו  יחד עם מעוקבים מאוטובוס נוסף וסבו כוחות הביטחון על עקבותיהם.