מתוקה שלי, יפה שלי, חמודה, אני אוהב אותך, את כלכך טובה אלי, אני רוצה שתהיי איתי תמיד, אפנק אותך, אקשיב לך, לא אעזוב אותך, את פשוט מדהימה, איך את עושה את זה? אני מאמין בך, גאה בך, אנחנו חייבים לבלות יותר זמן ביחד. בואי נצא לטיול ככה בטבע? אולי נראה ביחד את העולם? כשאת מחייכת העולם נראה כמו חגיגה הנישואין שלנו(אני חושב פישלתי פה קצת, תרגום של "האי עלמא כבי הילולא דמי").
"רק להיום תהיה לי תכנית, ואני אשתדל לעקוב אחרי כמיטב יכולתי"
אז איך עושים את זה. איך נכנעים לתכנית, לדרך?
קודם יש להבין שאין ברירה, המלחמה בכוחות הפנימיים רק מביאה לקרבנות משני הצדדים, לא הלך בדרך ההיא נלך בדרך חדשה.
זה לא כי בא לי, פשוט אני חייב.
להפוך את החולשות שבך למקור עוצמה.
להמיר חוסר אונים בשליטה עצמית.
להשתיק את מנגנון הפיקוח והבקרה שלך,כמו שהשתקת אותם אז, כשהתחלת עם הסמים, כשהחבאת וודקה במארז המחשב.
לעשות מה שהדרך שבחרת להיכנע אליה מייעצת לא חשוב מה הראש אומר, מה הבטן אומרת, ומה הצ'ופצ'יק של הקומקום רוצה. רק היום.
אתה חושש שיגלו? מה יגידו, איך יסתכלו עליך? אתה לא מרכז העולם, ממילא יודעים כולם יותר ממה שאתה חושב, ואתה רגיל להתעלם מדעתם.
אולי זה סותר את עיקרי האמונה? סליחה, מה עשית ביום כיפור שחל בשבת כשהקריז תקף אותך?
אבל מה יהיה מחר???????????????????????????????????
עזוב מחר. אנחנו פה מנסים להיות מעשיים, והשיטה היא רק להיום, רק לעכשיו.
אבל איך אחזיק מעמד עד סוף היום?
שעה, אתה מסוגל? חצי שעה? חמש דקות?
תתחיל ותחזור אלי אחרי הזמן הזה ונדבר הלאה.
אני מפחד. יהיה לי קשה, זה יכאב, אני אסבול, אני אבכה.
אוקיי, תפחד,תסבול,תבכה. בשביל זה יש לך ספונסר, עשרות מספרי טלפון של כאלה שהיו באותו מקום, כל אחד מהם יקדיש לך חמש דקות מזמנו ולא תהיה לבד.
בערב תרד לפגישה, תשתה קפה, מרתק, מצחיק, ולא משעמם בכלל.. תצא קצת מהריכוז העצמי שבצד החולה שבך.
אתה יכול לכתוב (עצלן), להתפלל (נראה אותך), מדיטציה (כן, בטח).
לאט לאט.
ואיך אדע מה לעשות ומה לא?
אה. זה לא מסובך מדי. מה שבא לך - אל תעשה, ומה שממש לא בא לך - תעשה, תעשה.
ככה בדרך כלל, תמיד אפשר לשאול חבר או חברה שאינם נוגעים בדבר.
יש מספיק מה לעשות בינתיים גם בלי להסתבך בשאלות קשות.
תרתום את הפגמים שלך לעגלת השמים במקום לעגלת הסמים.
תגלה שאט אט אתה מפסיק להיות הגלגל השחוק עם הציר השבור ומשתדרג לכדי רוכב השולט בסוסיו הסוערים ביד רמה.
נותן להם אוכל ומים (קש, לא חשיש), דואג להם, קצת הרפייה מדי פעם, אבל מסגרת. גבולות.
לא צריך לפרט הכל, עקרונית העסק מובן. כניעה, רק להיום, הפוך חולשה לעוצמה.
אז מה נשאר?
החלטה והתחלה.
אני הולך לקנות סיגריות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
