הבלוג של הילדה שהבלוג הזה שלה

כ"כ הרבה אנשים "אשמים" בזה שפגשתי אותו(: והכל קרה ממש בטעות. הוא סתם נדחף, אוקיי? וסתם ישב ליידי כל הערב, או שאני ישבתי לידו? והוא פשוט סיפר לי בדיחות. ונהנתי כלכך!! באמת שהיה טוב.

ימים ספורים אח"כ הוא מחבר אותי למסנ'.. ושם מתחילה אימפריית ההתכתבות האדירה שלנו. יש רק שני בני אדם שהתכתבתי איתם כ"כ הרבה. פשוט כל יום כל היום! ואז התחלנו גם להפגש והיה נחמדד ובכלל לא, אבל בכלל לא חשבתי עליו כבן זוג. בשום מחשבה קטנטנה שעברה לי בראש. סתם ידיד מעולה שלי(: אז עברו נדמה לי, שלושה חודשים?! זה היה חופש גדול בין ז' לח'.. כמה קטנה הייתי עכשיו אני חושבת על זה.. ואנחנו ישבנו שנינו כהרגלינו על ספסל ופטפטנו. אני לא זוכרת על מה.. אבל איכשהו זה הגיע להצעה הגורלית "אז את רוצה?" זה נפל עליי כמו גוש בטון ששוקל 37862375397 טון. האמת, לא הסכמתי לו ישר בהתחלה. אמרתי שאני לא יודעת :S זה כבר התחלה גרועה. והמשכנו בערב שלנו.. והלכנו להסתובב קצת והחזקנו ידיים ושטויות כאלה ומתי שכבר הוא ליווה אותי הביתה.. פשוט הסכמתי =/ כי לא רציתי להתנתק ממנו.. ידעתי מה יקרה מעכשיו. אם לא הייתי מסכימה היינו מתרחקיםO: והיה לי טוב איתו, אבל..., כידיד. והרסתי את זה. בגלל שלא עשיתי מה שהרגשתי לנכון לעשות לעצמי, אלא לעשות טוב לו.

אין לי כוח לפרט מה שהלך אח"כ שנה שלמה.. כי זה ייגמור לי את המיצי שפיות. ומתי שזה נגמר, סופית, לקח לי מלא זמן להפרד מהמחשבה שהוא כבר לא קיים אצלי. מבחינת חברים ידידים.. הוא פשוט כבר כלום=/ סתם איש ברחוב.. שנינו מתעלמים זה מזאת וחשבתי לעצמי, למשל ראיתי אותו בבצפר, עובר לו בראש מה קורה איתי? או איך אני מרגישה.. מה שלומי ודברים כאלה. כמו שאני חושבת עליו לפעמים, ולפעמים מתגעגעת אליוO: כי בטוח היה לי רגש אליו. לקח לי יותר מידי זמן לשכוח אותו ומשהו הרי גרם לי לחזור אליו כל הפעמים האחרות.

אני אוהבת לחשוב שלא הלך לנו כי פשוט הייתי קטנה מידיוהוא היה יותר גדול ממני. ולהכנס למערכת יחסים בכיתה ח' זה נשמע לי ממש הזויי.. ולא רציני =/ כמו שהוא ציפה שתהיה.. זה פשוט לא היה בראש שלי. ולא הדבר הכי עיקרי בסדר עדיפויות אצלי.

שנה שעברה ראו שעבר עליו משהו. לא יודעת אם ממני, אבל הוא השמין גידל שיער ונראה זוועה. השנה הוא חזר לעצמו(: בדיוק איך שהכרתי אותו. הרזה, הסתפר ונראה אפילו שמח יותר.. עשה לי טוב לראות אותו ככה(: כי זה גורם לחשוב שזהו, עכשיו הוא שכח אותי לגמריי. עוד חצי שנה ואני לא אראה אותו משהו כמו בחיים.. רק אם הגורל ירצה. הוא יסיים י"ב יתגייס, ויעלם.

אני צריכה להשקיע את החוט מחשבה שלי בדברים אחרים..

K שעכשיו טוב לה. בדיוק ככה. [יש דברים שמציקים, כי כלום לא מושלם(: אבל זה לפוסט אחר.]