clowdysandoz

כתבתי קטע עם כל המטענים שבוערים בתוכי, לחצתי שמור וכלום. נמחק. אז אחזור על זה שוב אך בפחות סבלנות..

הזקן יצא מניאק כמו כל השאר.

מנעתי מעצמי מלהתקשר אליו למרות שמאד התגעגעתי וסבלתי מבדידות וחוסר אונים כללי.

עברו מספר שבועות.

פתאום הוא מתקשר ומציע להיפגש. אני יודעת שאסור ושיהיה רע ובכל זאת אני מסכימה בלי לחשוב פעמיים... (הצלחתי למנוע מעצמי את ההתקשרות ועמוק בפנים קיוויתי שיתקשר ואז פשוט לא אוחל לסרב).

ככל שהתקרב המועד התחרטתי יותר. הגיע הרגע, נפגשנו והוא בכלל לא עושה לי את זה(!). פשוט ירדה כל ההתלהבות. רואה בו רק את הרע. זיינתי לו את השכל כל הערב כדי רק להעביר את זמן. עוד שתייה ועוד. גם לא דאגתי לטפח עצמי לפני הפגישה. התאפרתי בשירותים ציבוריים דקה לפני ואפילו לא הורדתי שיערות... מקווה שזה יוריד לו את החשק ואולי יבין בעצמו שזה לא זה.

הוא הלך בבוקר שאחרי מאצלי. זה היה שלשום.

אז נראה שהוא פשוט היה חרמן שעות נוספות כי לא קיבל כבר כמה זמן ובא אלי בתקווה לפרוק מטענים כמו שגם עשה וגם אני.

מקובל ולגיטימי מבחינתי, אבל איפה הנימוסים???. דבר תכלס בלי השטויות. למה המשחקים מסביב?! לפחות תתקשר אחרי ותגיד שזה לא זה או פשוט תגיד את האמת.

אתה מתקשר כאילו אתה רוצה לחזור, קיבלת בלי לעשות עניין, ואפילו לא מתקשר להגיד שזה לא זה?! - זה ט"ו באב יומיים אחרי! התחשבות מינימלית זה כל מה שרציתי!

טוב שיהיה. מה כבר אני יכולה לומר?! זה לא סיפור אהבה...

מעבר לזה, תתבגר בן-אדם! אתה בן 40 !!! מה אתה עושה עם עצמך? הגיע הזמן שתמצא כיוון או לפחות תהיה ישר עם עצמך.

ובאשר אלי, אמנם אני בעצמי לא ילדה אבל בתור הצעירה (בהרבה) מבינינו אני נותנת לעצמי את הפריבילגיה להיות הצד התמים והלא מנוסה בחיים..

אולי אתה יודע יותר טוב ממני. כבר לא ממש אכפת לי.

אז עכשיו בטון היותר אופטימי נבחן מה הרווחתי מהשטות הזאת שעברתי; הזיכרון היפה וכל הגעגועים ל"זקן שלי" נעלמו. אני כבר לא מרגישה בודדה. זה אולי אפילו חג האהבה הראשון שלא אכפת לי להיות בו לבד, הרי אין מישהו כרגע שהייתי מעדיפה להיות אתו. בסופו של דבר כולם כלבים. (לא באשמתם, אני סולחת P; אבל כרגע נגמרה לי הסבלנות ורק הזמן יעזור).

עוד דבר טוב שיצא לי מהסיפור הוא שנמאס לי ממבוגרים. אמנם פיזית הם עושים לי את זה (כמו שידיד אמר לי לא מזמן: "את אוהבת זין מקומט") אבל החרמנות הנוזלת מהם והמוסווית כביכול ב"סמכות-בוגרת" כבר איבדה בעיני את הקסם. לא יודעת בכלל איך זה עשה עלי רושם קודם... אולי זה רק היה הפיזי - כמו אצל הכלבים עצמם, עם התפשרות על האופי...