לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

clowdysandoz



כינוי:  clowdy.s

מין: נקבה

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

קריצה מהעבר או לכלוך בעין


משתדלת להיות עסוקה בלהעביר את החופש. נמנעת אבל נפגשת ושומרת על קשר עם חברים. מכריחה את עצמי לקום ולעשות דברים שצריך. לצאת לסיבוב לקנות סיגריות. יצא גם יותר מידי עישון בכלל ושוב הגעתי למסכנה שזה לא עושה לי טוב. עוד בירה ושוב מזיינת את השכל. נוסעת לפגוש חברות גם אם לא בא (- צריך..) ואז הוא מתקשר. אחד מהעבר שלא היה אתו הרבה, ונגמר אחרי פעמים (ללא תוצר סופי של ממש...). נגמר בסדר. לא היתה רשמיות מההתחלה ולא היה צורך גם אחרי. מההתחלה היה ברור לי שרצינות לא תיתכן שם. בכל אופן הוא התקשר. עברה אולי שנה מאז שהיה מה שהיה. שלא לדבר על מה שכמעט היה עם חבר שלו ומנעתי מעצמי בשם המוסר המועט שיש לי. כנראה שסתם היה חרמן. אולי נואש. מה פתאום חוזר כל כך רחוק לעבר?! לא יצא מהשיחה כלום כי גם לא היינו באותו אזור חיוג. נראה לי שגם לא יתקשר שוב. היה מן נתק בתקשורת באותה שיחה קצרה וחסרת משמעות שהזכירה את הנתק בעבר.

 

ובחזרה להווה.

אני שומרת את עצמי לאחד הבא. היה לי פקשוש קטן לפני שבועיים עם ידיד אבל אני מבטיחה לעצמי שיותר לא אלך אליו הביתה. וגם לא לאף אחד אחר, - בלי צד שלישי.

 

הבעסה בלחזור ללימודים תהיה כשישאלו "מה עשית בחופש?" ואני אענה- "שום דבר מיוחד" ואקווה שלא יישאלו עוד, כי באמת לא עשיתי כלום וכפי שנראה כרגע גם לא אעשה יותר מידי.

 

נכתב על ידי clowdy.s , 3/9/2005 02:59   בקטגוריות שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אני בת 23, סטודנטית עולה לשנה ב' (מתוך 4). עדיין לא היה לי חבר רציני למרות שהיו לי הרבה אחרים... היום אני יכולה להגיד שכבר נמאסו לי המשחקים ואני באמת רוצה רציני. הבעיה שבני הגיל שלי ואפילו עד 30 לא עושים לי את זה. זה כמו זן אחר שלא מדבר בשפה שלי. הכי קרוב לרציני שהיה לי נמשך בעדך חודש, עד לא מזמן, הפעם הראשונה שהתחלתי להתרגל ולאהוב מישהו באמת. מישהו שגרם לי לאהוב את עצמי לא משנה כמה אני מראה לו את כל הצדדים המסריחים שלי. למה הראיתי לו? - כי רציתי שייפרד ממני ויפטור אותי מהעניין. הבעיה שהוא היה מבוגר מידי. מושלם אבל מבוגר. 40. אני כזאת שפנה שאפילו לא יכולתי להגיד לו את זה בטלפון ונפרדתי ממנו באס.ם.אס.  והןא כזה חמוד, שלח לי הודעה בחזרה שהיה לו כיף להכיר. אז יש שייגידו - אם היה כזה מושלם - הגיל באמת משנה?? כן. כל הזמן הרגשתי רע. איך אני אביא מישהו כל כך מבוגר להורים שלי?! פעם ראשונה שאני רוצה להכיר בן זוג להורים - אבל לא.  גם עם חברים יהיה לא קשור לשלב אותו - מה הם מעניינים אותו ולהפך.  כל זמן שהייתי יתו היה הכי נכון בעולם אבל תמיד הדהד הגיל שלו בראש שלי. וכמה שבכיתי ועדיין. נראה לי ששנים לא בכיתי ואף פעם לא על מישהו. שונאת בכי = רחמים עצמיים.

אני לא מצליחה להתקשר עם אנשים  בגילי. התירוץ שלי הוא שאני נותה למבוגרים (חוץ מהמשיכה הפיזית) בגלל שהם יותר קלים ללכידה. אין מה לעשות - ככל שהם בתבגרים הם יותר חרמנים והגוף הצעיר רק שווה אותם יותר.

קרה שנתפסתי על אנשים יותר נכונים בשבילי מבחינת הגיל ולא וויתרתי וגם יזמתי אבל הם תמיד זורקים אותי. לא רוצים אותי. רוצים רק זיון.

מה עוד, ייתרון אצל מבוגרים יותר, - הם יותר אמיתיים, בלי נסיונות כושלים ומזוייפים של תנוחות ומשפטים שאולי שמעו מחברים ואולי הבריקו בעצמם. מבוגרים זורמים עם הרגש, מחוברים לרגש, בלי שטויות.

אני לא אומרת שאני בוגרת. ההפך הוא הנכון ואני אפילו נהנת באיזשהו מקום מהתחושה של המבוגר איתי הילדה.  אני מניחה שמה שעובר עלי עכשיו אולי עבר על הרבה בנות בגיל ההתבגרות שאני כנראה לא עברתי עד הסוף. אבל היי, כולם ילדים. אם תסתכלו בגובה העיניים על כל גיל - ברור שהוא ילד בעצמו, בדיוק כמוך, פשוט אולי יודע קצת יותר.

אז אני מדופרסת ומיואשת, אצא לי לבארים בתקווה למצוא אהבה. (והרי ברור שככל שמחפשים יותר - מוצאים פחות)

נכתב על ידי clowdy.s , 14/8/2005 17:15   בקטגוריות שחרור קיטור  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



466
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , משוגעים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לclowdy.s אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על clowdy.s ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)