אני מרגישה שהדיכאון שוב מופיע לי..

אני לא מצליחה להתגבר על זה.

מה קורה לי?!

למה אני?

נתפסתי... שוב חזרתי לזה..

אני מפחדת לחזור גם בכלליות לזה ואני לא רוצה.. אבל מסתבר שכבר חזרתי.. אז מה אני עושה עכשיו? אחרי שכל הפחדים שלי חזרו אליי, אחרי שאני אחראית למעשים שלי אבל כך גם לא רק אני ובזאת גם מסתבר שהחיים שלי שוב מתפוררים בידיים שלי.

מה אני עושה?

אני רוצה לחיות בשקט, בלי דאגות, בלי בעיות, בלי דיכאון...

למה זה כל כך קשה לי?

מה אני עושה כדי להפסיק?

בהתחלה בזכותו הפסקתי ובזכותו הפסקתי לרדוף אחרי עצמי במחשבות..

כעת הכל חוזר אליי. אני עדיין מאוהבת בו עד מעל הראש ואני מחייכת רק מעצם המחשבה שאני חושבת על זה.. כמו ילדה קטנה שמחייכת לבובות שלה כשהיא משחקת בהן..

המתנה הכי גדולה שאלוהים נתן לי, שהספקות שלי עדיין קיימות בנוגע לקיומו, הייתה רן. צחקתי, שמחתי, חייכתי, התאהבתי, נערצתי, למדתי להעריך דברים שקיימים שוב, למדתי לחייך..

כותבת אני מהעבודה שלי... לא מצליחה להתחבר למסנג'ר של ווינדוס...

גם לא מצליחה לחייך יותר בזכות מה שקיים לי.

הלוואי ואני אשמח קצת יותר.

תחזיקו לי אצבעות...