באמצע הלילה את שוב מתעוררת
עם קרעים של חלום באוויר
מנסה לאסוף, להדביק אותם יחד
אבל לחלום שנשבר יש מחיר
יש כתם של אור בתקרה מעלייך
את בוהה בו שעות בלי לחשוב
מנסה לדמיין איך עולם בלעדייך
ככה יהיה לכולם יותר טוב

תינוק מילל והלב קצת נקרע לך
כי את מתה לקום והמיטה כמו מגנט
חוזרת לישון, זה כל מה שנשאר לך
משהו בתוכך כבר מת

ובחלום באמצע הלילה
נחש מתפתל, את שוחה בנהר
כמו מאהב הוא זוחל בין רגלייך
לוחש, תיכנעי לי כי אין מחר
שוב את ילדה בת חמש והורייך קוראים לך לבוא
אז את רצה מהר אל הידיים המושטות לך
ורק מתרחקת יותר

את מתעוררת בזמן והיד מגששת אחרי לחצן המצוקה
מכוסה בזיעה את מתפללת לבוקר שיבוא כמו נשיקה

נעם רותם. (שתמיד גורם להרגשה להיות קצת יותר ..)

*

כבר כמה חודשים שיש לי אהבה עוצמתית חסרת מעצורים דווקא של קשרים אפלטוניים לחברות מהקומונה. כבר

כמה חודשים שאני אוהבת אותן כל כך למרות כל הפאקים, המריבות והכאבים שכרוכים בלחיות יחד. כבר כמה

חודשים שאני חיה עם עוד 7 אנשים בדירה והזמן טס לנו יחד. כבר כמה חודשים שאני עובדת ואוהבת את זה,

שאני מרגישה שיש לי השפעה, שיש לי כוח והוא מוביל לדברים טובים. כבר כמה חודשים שאני שמנה יותר ב-5

קילו אבל אוהבת את עצמי פי אלף מקודם לכן. כבר כמה חודשים שאני מודעת לעצמי יותר, חושבת על דברים

ומנסה להשתפר. כבר כמה חודשים שאני עובדת ונותנת את כל מה שאני יכולה למען מה שאני מאמינה בו (ואין

דבר חשוב מזה). כבר כמה חודשים שאני אוהבת את עצמי יותר מיום ליום.

אני מרגישה הרבה יותר שלמה עם דברים שאני אומרת ובכלל עם מי שאני.

מוזר שקרו לי דברים שעשו לי כל כך טוב בכמעט-שנה שהייתה, אבל אני עדיין לא מצליחה להירדם בלי שיעלו

במחשבותי תמונות שלך או שלנו. כבר 7 חודשים לא ראיתי אותך פרט ליום שהחלטת להפתיע אותי באמצע הלילה.

"ובחלום באמצע הלילה
נחש מתפתל, את שוחה בנהר
כמו מאהב הוא זוחל בין רגלייך
לוחש, תיכנעי לי כי אין מחר"

ולרגע אני נאנחת ויודעת שאם יכולתי להיכנע ולתת לדברים לקרות, הייתי עושה זאת.

אם היית יודע שכל יום שנגמר מסתיים במחשבות על מה שהיה לנו יחד, היית עושה הכל כדי שנחזור להיות יחד.

גם על זה אני חושבת, מה אתה עושה עכשיו. מה עשית לפני שבוע, ביום ההולדת שלך. היית עם מישהי אחרת?

השתכרת עד אובדן חושים? חשבת עלי? נזכרת ביום ההולדת שהיה שנה שעברה, כשהיינו ביחד?

אתה עוד אוהב אותי כמו שאני אוהבת אותך?..

אולי יש לי נטייה לגרום למה שהיה בעבר להיראות מושלם יותר משהיה באמת, אך לא עוזבים אותי הזיכרונות על

 הרגעים שהיו כל כך מתוקים, דברים שאמרת, פעמים שצחקנו יחד והכל היה כל כך פשוט וטבעי, איך הרגשתי

מוקפת אהבה, מחייכת כל היום.. הגעגועים מכים בי כל יום לפני שאני נרדמת ורק כשכל המחשבות מתישות את

ליבי מגעגועים, אני נרדמת ומתחילים להופיע חלומות שבורים עלייך.

עוד יש בי תחושת ההחמצה, שאולי יכול היה להיות המשך, אולי יכולתי לסלוח ולהמשיך, אולי זה היה אפילו מחזק

אותנו. אולי, רק אולי, באמת רצית שנהיה ידידים כשבאת לפה והתחננת אלי, אולי באמת התכוונת שאתה עוד

אוהב אותי.

אולי בעוד כמה שבועות אתה תמצא את עצמך כותב את התאריך שלנו ותרגיש שאתה חייב להתקשר אלי, אולי

גם באמת תתקשר ותבוא ותחבק אותי כמו פעם. אולי יום אחד אתה תאהב אותי כמו פעם ואתה תכאב.

אבל אין בי מחילה על בגידה דוחה כזאת. כי מי שמסוגל לבגוד בי ככה לא מסוגל לתת לי את מה שמגיע לי. כי

זה מעשה חסר מוסר ברמה הכללית וברמה האישית.. פשוט צריך להיות חסר לב או אגואיסט ברמות מטורפות..

אתה כל כך תכאב וכל כך תצטער על שהרגת את האמון שלי בך.

ואתה כל כך תכאב על שהרסת את הקשר המקסים שהיה לך איתי.

אני עוד מחכה. מתי כבר אתגבר עלייך?