החמה ירדה, חושך עלה ברקיע. סגרתי את עיני, הרכנתי ראשי אל הכר, מול עיני העצומות

הופיעו מיני צבעים, כחול כהה, סגול עמוק בוהק באפלת החשיכה. לקח מעט זמן והצבעים

הקרים התחלפו בתחושת חמימות חשודה, כשמיכה העוטפת את כל-כולי, לאט-לאט נצמדת

והחום נהיה יותר מחניק, אטום, כמו גוזל קטנטן אשר בשל לצאת החוצה מהביצה, אך

הביצה אינה נסדקת והוא נשאר בפנים, מנסה בלא סיכוי, במקורו הדק, לפרוץ סדק לאויר

הצונן. והוא נאבק שם, בביצה, בכל כוחותיו, אך הביצה כלל לא נעה ולא זעה.

הצבעים חוזרים, כחול, סגול עמוק, ואיתם הזיעה, הנשימה הבהולה, אני פוקחת את עיני

ומגלה שאור הבוקר טרם עלה.

איני מצליחה למצוא את הנחת בימים טרופים אלו.