אני - העוצמה, הברוטאליות.
חסרים לי כל כך הרבה דברים בחיים, שכחתי מה זה להנות.. לפני שנה בדיוק התגייסתי, אני זוכר את זה הייתי לבד בבקו"ם, בלי הורים בלי חברים ..
מחכה שיקראו בשם שלי לעלות לאוטובוס שייקח אותי לבסיס שנמצא הרחק מהחופש..
רוב הנסיעה ישנתי והתעוררתי בדיוק ברגע מסוים יחד עם כל שאר החיילים הגענו לפניה לעבר הבסיס, והבנו שהופסקו החיים שלנו...
לפני זה הייתי מטאליסט רב עצמה, היה לי שיער ארוך שסימל כח ובטחון עצמי ששזר בגופי.. היה לי חיוך, הייתי בקשר עם הרבה אנשים , הרבה בנות..
עכשיו אין לי כלום .. מרוב הסוטול של הזמן האחרון אני לא זוכר במדוייק הכל , המוח שלי נדפק לגמריי..
מה שאני יודע בוודאות , זה עכשיו אני ללא חיים, ללא שיער, מרגיש ערום ונטוש, ללא זהות כמו מספר בשואה והכי גרוע רואה אנשים עם חברות, כולם מספרים לי על החברות שלהן
על אהבה, לי אין מישהי לחזור אליה בסופ"ש להתחבק איתה , לחמם אותה , למרות שמגופי מזמן פסקה יציאה של חום.. לאהוב אותה ושהיא תאהב אותה , להרגיש את שפתיה על שלי, להרגיש אותי עמוק בתוכה
האנחות של הנקבה המגע המחוספס שלי כלפיה והמגע רך כמשי שלה כלפיי, השיער הארוך והחלק שלה שמדליק אותי חסר לי כל זה בליאט
אחח... איפה הקב"ן?
לא הייתי צריך לבוא שיכור ולהגיד לו תן לי להיות קרבי שוב... הייתי צריך להגיד לו , תוציא אותי לג'וב! אני משתגע ! אני רוצה את הזהות שלי!