אז ככה מרגישים כשהאח הגדול עסוק רק בשלו

ובכלל יעזוב עוד מעט את הבית.

כשהוא היה רחוק הרגשתי הרבה יותר קירבה.

צריך לארגן איזה בילוי משותף!

איך כל פגישה שלנו מסתיימת כמעט בזריחה..

"בנשיקה של אוהבים שאף פעם לא הייתה"

אחרי נשיקה באמת,

הבנתי באמת שיש משהו אבל הלהבה דעכה

וזו הייתה נשיקה של אסור

ולא תהיה עוד נשיקה של מותר.

בטוח יש דברים שנשמרים

ויהיו דברים שיישכחו

אחרי ארבעה חודשים

זה הזכיר לי את הימים שעברו.

אין לי מושג למה,

אבל עכשיו כשאנחנו ידידים

הרבה יותר קל להגיד את הדברים בפנים.

ולדעתי עכשיו בכלל יש בינינו הרבה יותר קרבה מפעם

ואני דווקא שמחה עם המצב הזה

זה סבבה והכל

ואפילו יש טלפונים ממך מדיי פעם

שמעלים לי חיוך על הפנים.

אחרי פוסט כזה..חיובי?

בטח יקרה משהו,

המכתב יהרוס את הכל.

אני לא יודעת להתבטא.

הגיע הזמן למות.