עומקים

זוהי שנה אידאלית עבורי

אני לומדת קורסים שמעניינים אותי

ולא יהיו לי חיים כי יש לי מיליון עבודות

אבל אני לא צריכה חיים, אני צריכה תעסוקה

ולהרגיש שאני עושה משהו שיקדם אותי שנכון לי

משהו שמרגיש לי לפחות חשוב

כן במידה מסוימת התעסקות הזו היא בריחה מחרדה

אני מודעת לזה שזה בלתי אפשרי, היא תזדחל מתחת לכרית ותפציע בבוקר.

אבל היא לפחות לא תספיק להעסיק אותי באותה העוצמה

וזה כבר טוב.

בצורה אירונית יש לי כבר חששות וחרדות חדשות

מהאינטנסביות של השנה.

וכשדיברנו בשיעור החשש הזה גדל

אבל שראש החוג מביטה בי בכיתה

ואומרת לי (מבלי שביטאתי את החרדה)

שהיא סומכת עלי,זה עשה עיקצוץ כזה עמוק בלב

איכשהו עכשיו הכל נראה מעט יותר אופטמי

לבנתיים

יום אחד אני אסמוך על עצמי?