פיל בחנות חרסינה

איש יקר אתה יודע כמה זמן אני רוצה
לדבר אבל העצב לא יוצא
20 שנה אני גם ככה מתוכנת
לא לשחרר את האמת בבת אחת
אתה יודע כמה זמן אני מוכן
לזרוק הכל בתוך בקבוק ירוק לים
ואיך היופי מלטף את הפינות
אתה יודע מתחשק לי לנסות ואז לראות
איך האור נכנס לי דרך הבגדים
והרחוב מוצף סרטים מצויירים
צבעים טובים, שלא היו לי
איש יקר אני חיפשתי משמעות ברגעים
ברווחים שבין המוות לחיים
שבין האור למה שבא אחרי דמעות
אתה יודע מתחשק לי לנסות
וחושב שלפעמים אני מוכן
ולהיכנס למכונית, נברח מכאן
ואיך הכעס משנה את העובדות
אתה יודע מתחשק לי לגלות ואז לראות
איך האור נכנס לי דרך הבגדים
ויש תמונות של ילדים בעציצים
גדלים נכון
שלא יהיו לי
ואז לראות איך האור נכנס לי דרך הבגדים
כשהרחוב מוצף סרטים מצויירים
צבעים טובים שלא היו לי
איש יקר...
חצי ירח מאיר על בן אדם שלא זורח
משאיר חיוך קטן ותיכף הוא בורח
האנשים שבסביבה לא בשבילו
ועכשיו אני שמעתי שהלב הזה הוא חצי אוטומטי
שאין כניסה לחדרים אנ'לא ידעתי
למצוא לך עכשיו את התשובה.

 

 

 

מממ...סתם מחר או בעתיד יהיה יותר טוב

תמיד יהיה יותר טוב..

 

נ.ב כן, נכון זה היה צריך להיות בפוסט הקודם -נא להמתין-
ולא אני כותבת בשביל עצמי (אל תתלהבו יותר מידי...סתאאםם)

פשוט כל החודש הזה לא כתבתי וחשבתי שהגיע הזמן..

כבר ה- 15 בפברואר

פאק איך שהזמן רץ בהליכון על הרמה הכי גבוהה..

עוד לא הפסקתי להגיד.. משהו וכבר עובר לו חודש

שיהיה..נו חיים אתם יודעים..

חיים..שכאלה..