ילדה, היי, ילדה. כן, את, ילדה קטנה. בואי הנה. בואי אליי.

ילדה, את רוצה לראות איך עצב הופך לשמחה?

את רוצה לדעת איך להפוך להיות הכי אהובה?

את רוצה לדעת איך להסתיר את הכאב ולהיות הכי מושלמת שאפשר?

ברור שאת רוצה. בטח שאת רוצה.

זה יותר צורך מאשר רצון ילדה, זה חשוב, זה חשוב להיות אהוב.

אז בואי אליי, כן, כן, תשבי, בנוחות.

אל תדאגי, הכיסא רך ונעים, נוח, כלום לא יקרה לך, אני מבטיחה.

הנה לך, ילדה, תראי מה לך אני עושה,

כדי שתוכלי במשך כל חייך לעשות זאת לעצמך ולהיות הכי יפה שיש.

אז ילדה, שימי לב, רגע, ילדה, מה שמך?

דיאנה? הו, זה נורא. שני את שמך למס' 0.

הביטי ולמדי. עקבי אחר צעדיי היטב.

את שיערך אקצוץ לחלוטין.

אין אנו רוצים שתתבלטי בחברה נכון? שתהיי שונה.

עינייך גדולות מדי, מגושמות. אותן אסתיר היטב.

כי אסור שישימו לב איזה עיניי עגל יש לך.

אפך ארוך מדי, כמו של שקרנית דגולה. אקצר אותו.

תראי, עכשיו את לא חוטאת, עכשיו את יפה.

ושפתייך... כמה צרות הן, זוועה ממש. אדגיש אותן מעט.

שתראי בוגרת, סקסית, אישה. לא, לא, זה לא משנה שאת קטנה.

והלשון הזאת, כמה שהיא ארוכה, אני ממש המומה. אגזור אותה גם.

היא מיותרת. אין עלייך לדבר. רק לשתוק.

ואוזנייך, כמה בולטות הן, אינני רוצה שתהיי פגומה. גם אותן אעלים.

והביטי איזה יופי, אינך מסוגלת לשמוע. כמה נהדר זה.

רק רגע חמודה, אולי זה קצת יכאב, אני מוציאה את עינייך.

הנה, כן, עבר נפלא. עכשיו אין באפשרותך לראות את העולם שלנו.

ותראי מס' 0, כמה יפיפה את עכשיו.

לא מדברת. לא רואה. לא שומעת.

רק בובה של החברה. כמו שאת אמורה להיות. מושלמת.

נכון מס' 0? נכון שאני צודקת?