יושבת על המיטה שלו בתחתונים. מביטה בו זז מצד לצד ברחבי החדר, מקצה לקצה, ללא הפסקה, בהליכה מהירה וקצבית. קצב שחוזר על עצמו. הוא משפיל את מבטו אל הרצפה, מביט אל הסיגריה שנגמרת. שואף עוד עשן, מביט אל מחוץ לחלון ונושף. גבו מופנה אליי, הוא מביט אל השממה. אל הרחוב הריק מאנשים. מותחת יד אל השידה ומדליקה סיגריה. נשכבת על המיטה, עוצמת את עיניי ומעשנת בעצבנות רגועה שכזו, תחושה שלא ניתן להסביר. סיגריה שנייה וסיגריה שלישית, שנינו לא שמים לב מה קורה. החדר מתמלא בעשן, הוא פותח חלון והולך במהירות אל המטבח, אני לובשת את חלוק הלילה ומצטרפת. הדלת נסגרת בטריקה אחריי, הוא מפנה את ראשו, נבהל.

"אל תעירי את הילדים" הוא אומר במין כעס שמלווה בדאגה ומדליק עוד סיגריה. הוא מתיישב על הכורסא בסלון ופותח את הטלוויזיה. אני מביטה בו מקצה המסדרון, מדי פעם מעיפה מבט קצר אל עבר החדרים של הילדים, לבדוק שהם ישנים. מורידה את החלוק וזורקת אותו בכניסה לחדר השינה שלנו.

"קצת קר בשביל להסתובב ככה בבית, לא?" הוא מצחקק וחוזר לבהות בטלוויזיה. אני מעיפה בו מבט, מרגישה את הזלזול שלו, אש בוערת בי מבפנים, רוצה לצעוק עליו, רוצה להוציא את כל הכעס. אבל מפחדת. חוששת מתגובתו, פוחדת שדבר מה יקרה לילדים, שיתעוררו מארץ החלומות המתוקה שלהם.

ניגשת אל המטבח, מחממת לעצמי מים. לא מביטה אליו, משתדלת שלא, למרות שזה מפתה.

"אני גם רוצה קפה" הוא אומר וקם מהספה. מתקדם אל עבר המטבח ומתיישב מול השולחן.

"אז תכין" אני עונה לו בזלזול, לוקחת את הקפה שלי ויוצאת אל המרפסת. שיערתי איזה פרצוף עשה באותו רגע לאחר שקיבל את מה שהגיע לו.

"את יודעת איפה העיתון שלי?" הוא צועק מהמטבח, אני בקושי שומעת את צעקותיו, מעדיפה להתמקד בשמש הזורחת, בתחילתו של בוקר שבת, קצת שקט.

"שאלתי, את יודעת איפה העיתון שלי?!" הוא צורח, הפעם שמעתי זאת בבירור. נכנסתי מיד אל הדירה, הבטתי בו בכעס. בכייה של התינוקת נשמע מיד, הוא קלט את רמזיי והלך אל חדרה להרגיע אותה. נשארתי במטבח, נשענת על השיש. עדיין עם כוס הקפה ביד, שותה אותו בלגימות זעירות. הקטן יוצא מחדרו, מטושטש לחלוטין.

"תחזור לישון, מוקדם עדיין" אמרתי לו וליוויתי אותו בחזרה לחדרו. השכבתי אותו במיטתו, כיסיתי אותו היטב והבטתי בעיניו.

"אמא, איפה אבא?" הוא שואל. אני מחייכת אליו ומלטפת את שערו הרך.

"אבא הלך להרגיע את אחותך הקטנה. מדוע אתה שואל?".

"אני צריך לשאול אותו שאלה חשובה".

"תשאל אותי" אני מצחקקת ומתיישבת לצידו על המיטה.

"אמא, אבא אוהב אותך?" אני מחייכת, מנסה להראות לו שהכל בסדר, שאנו מאושרים, משקרת לו.

"כמובן חמוד".

"אז למה הוא הכה אותך אתמול בלילה?".

בזמן האחרון אני כותבת על אנשים מוכים. אל תשאלו למה.

שבוע טוב,

QOH.