אני כ"כ טיפשה. שוטה שכזאת.

אני כל הזמן רוצה.

רוצה, ורוצה ורוצה. רוצה את זה, ואת זה, ואת ההוא.

ואני רוצה דברים שאף פעם לא יהיו, והם רק פנטזיות, רק רצונות.

אבל בעצם, יש לי כ"כ הרבה, כ"כ הרבה שלא מגיע לי בכלל, דברים שיש אנשים שיותר זקוקים לזה מאשר לי,

ואני מתלוננת. כי אני רוצה עוד. אני רוצה משהו אחר. אני רוצה יותר.

ואני סובלת.

אני סובלת מהרצון שיהיה לי מישהו.

מהרצון שהוא יחזיר לי אהבה.

מהרצון שהכל יהיה שונה.

מכ"כ הרבה פנטזיות, כ"כ הרבה חלומות, שלא ניתן להגשים.

כל בנאדם רוצה, כל בנאדם חולם,

אבל כאשר החלומות פוגעים בך,

זה הזמן לחזור לקרקע, למציאות, כמה שהיא אפורה,

ובמקרה שלי היא ממש לא אפורה, אך בטיפשותי אני לא רואה את האור, רק את החושך,

מסתכלת על הפרטים הקטנים וחסרי המשמעות,

במקום על כל היופי, על כל האהבה והעושר שמעניקים לי ללא סיבה,

דברים שכ"כ לא מגיעים לי בהשוואה להתנהגות שלי לפעמים.

אני צריכה לאסוף את עצמי בידיים ולהגיד תודה.

אני פשוט טיפשה.

אוהבת, את חלקכם לפחות,

QOH