לא יאומן אבל הפעם אני פה כי טוב לי..
לא קורה לי הרבה שאני כותבת כשטוב לי אבל הפעם..
לא באלי לספר לאנשים כי מתחילים לדבר..
אבל האנשים הקרובים יודעים הכל..
בקיצור אחרי הפוסט האחרון שכתבי עדיין נקרעתי בין לראש ללב..
ובערך אחרי שבוע הבנתי.. שאני כן יכולה לתקן דברים וללכת עם הלב..
וזה גם מה שעשיתי, למרות שזה לקח עוד כמה שבועות..
אבל הגעתי להחלטה סופית..
בהתחלה ציפיתי שהכל ישר הולך להיסתדר..
אבללל התחיל להיות רק יותר גרוע ממה שהיה..
וחשבתי שכרגיל עוד הפעם טעיתי.. ולא עשיתי את הבחירה נכונה..
אבל עכשיו כבר כמעט 3 שבועות.. הכל הולך וניהיה יותר ויותר טוב..
בתקופה הזאת.. שאין לי זמן לנשום ואין לי כח לכלום..
בגלל העבודה והלימודים..
פתאום.. ניהיה קצת טוב.. ואפשר לגיד הרבה טוב..
איך שאומרים.. "האור בקצה המנהרה.." ממש ככה..
כי אם אני קמה עם חיוך על הפנים..
בישבילי זה מאוד הרבה כי זה לא קורה לי כמעט אף פעם.. לצערי..
בקיצור מקווה שמסיבת הסיום כבר התגיעה..
הבגרויות יסתיימו.. ואז עד לגיוס יהיה לי את הטוב הזה שאני כל כך מחכה לו..
כבר הרבה זמן.. שאין עומס.. אין לימודים.. אין מחשבות מיותרות..
רק שעד אז אני לא יצטער על הבחירה שלי..
ואז אני באמת ירגיש מאושרת.. כמו שכבר הרבה מאוד זמן לא הרגשתי..
כל כך מחכה לאותו הרגע שאין לי מילים לתאר את זה..
אבל עד אז.. יכולים לקרות הרבה דברים..
למרות שנכון לעכשיו אני דווקא דיי אופטימית..
כי המחשבות משפיעות אלינו.. ועל מה שקורה.. - זה ממש נכון..
אז גם התחלתי ללכת בדרך קצת שונה מהרגיל... והיא לחשוב טוב..
אז עד לפוסט הבא.. ביו'שש... ♥