נסיכה עם כנפיים

                                    
אהבה... כמה נאמר עלייה. וכמה נכתב עלייה...

ועדיין... עדיין אין הגדרה למילה הכל כך קטנה הזאת... אהבה..

במילון תחפשו הגדרה המילון יאמר לכם שזאת "רגשי חיבה כלפי אדם אחר"

אבל... קשה קצת לסמוך על מי שכתוב בו שמלחמה היא מאבק בין מדינות כי כנראה שהמילון לא חי בארץ ישראל..

אני כבר כל כך הרבה זמן מנסה להדחיק... להימנע... פשוט לא לחשוב..

בוקר בהיר... שמש זורחת החיים כהרגלם שותה קפה של בוקר מתחילה להתאפר הבגדים מוכנים כבר מאתמול זורקת הכל לתוך התיק הענק ומדליקה ערוץ 10 תוכנית הבוקר הראשונה שאי פעם אהבתי... האמת? איך קוראים לה אין לי מושג אבל העיקר שיש שם את לינוי בר גפן היא מדהימה..

פתאום במקום לינוי יש שם את המגיש חדשות החתיך הזה אני מגבירה את הווליום...

"חייל חטוף ברצועת עזה" הלב שלי הגיע למינימום 120 מתקשרת לגבעתי הוא לא עונה אני משתגעת תמיד דמיינתי שבמצב כזה יעברו לי מיליון מחשבות בראש האמת? באותו רגע לא חשבתי על כלום רק על זה שברגע שהוא יענה לי אני יהרוג אותו במו ידיי!!!
הוא עונה בקול עייף... אני צורחת עליו שהוא מטורף איך הוא לא עונה למיליון שיחות טלפון??!?!?!

הוא אומר שהוא מצטער הוא ישן ושהוא לא מטורף שפשוט השעה היא 7 בבוקר והוא אחרי שמירה ואני לא מתקשרת בדר"כ בשעות כאלה...

הכעס מתחלף בהקלה... הוא מהעבר השני אומר שהכל בסדר... שהחטוף הוא מהגזרה הדרומית...

אני כל כך לא רוצה לנתק את הטלפון רוצה לגנוב עוד שנייה לשמוע את קולו..

יושבת בחדר הלב כבר הוריד הילוך... ואני? מוצאת עצמי מודה למי שלא יהיה ששמר על הילד שלי... תודה לאל שזה לא הוא שזה מישהו אחר... כן אני יודעת שזה אנוכי ומרושע... אבל כל כך שמחתי שזה חייל אחר... שזה לא החייל שלי..

אם אי פעם לא הייתי בטוחה לגבי האהבה הזאת... באותו רגע אותה השנייה שחשבתי שאולי איבדתי אותו באותה השנייה שהרגשתי איך הלב שלי נעקר ממקומו איך אין לי אוויר לנשימה איך הדמעות זולגות מעצמן ואני נעלמת באותה השנייה רק רציתי לצרוח לכל העולם כמה אני אוהבת אותו כמה המילה הזאת אהבה היא שבירה וקטנה ולהרגשה הזאת מה שאני מרגישה נועדה מילה הרבה יותר גדולה

מאז עברו כבר כמה? שבועיים? ואין לילה שבו אני נרדמת..

הוא אומר לי שהוא בבסיס שומר על ציוד... הוא כל כך דואג שאני לא ידאג... אבל אני מכירה אותו אני שומעת בקול שלו שהוא דואג שומעת שהוא לא בבסיס

הם נכנסים לעזה... כל הזמן חוזרים ואומרים בחדשות...

אתם יודעים מה? לא מעניין אותי שום ערבי... לא מעניין אותי לא שהם אבות למיליון ילדים ולא הנשים שהן עבדים של הבעלים המזוינים שלהם... באמת באמת שלא מעניין אותי מצידי שיפוצצו את כולם שיפוצצו אחד את השני... רק שהחייל שלי ישוב כבר הביתה...

 כי נמאס לי כשאני מתקשרת לשמוע ממתינה או את המזכירה

נמאס לי לא לדעת איפה הוא

 ואם הוא רעב או קר לו

נמאס לי לשמוע כמה הוא עייף וכמה זמן כבר לא יישן

נמאס לי לא לדעת אם מחר הוא יהיה חי

 נמאס לי שהוא כל הזמן רחוק ונמאס לי לפחד...

חיילים נכנסו לשטח עזה... המגישה אומרת בארשת פנים כל כך אדישה...

חיילים? הם לא סתם חיילים זה ילדים... ילדים שלפני שנה-שנתיים... היו בדיוק כמו הילדים מי"ב שיש להם היום מסיבת סיום..

ילדים עם רובים שלא ממש מבינים לאיזה מצב הם נקלעו הם הלכו לקרבי מתוך אידיאולוגיה מתוך אמונה אהבת הארץ או אפילו סתם כדי להוכיח לעצמם שהם יכולים הם נשארו שם עד הסוף לא בשביל כל זה אלא בשביל השאר... בשביל מי שהם נלחמים לצידם... הם אלה שמגנים עלינו כל יום... והמדינה הזאת? לא ממש אכפת לה... אני יודעת... יודעת שהזמנים השתנו יודעת שלא אי אפשר סתם להפציץ אותם כי יש שם חפים מפשע... על איזה חפים מפשע מדברים? אההה על אלה שזרקו סוכריות לכל עבר כשהודיעו שחייל יהודי נחטף? או שעל אלה שמשגרים קסאמים לכיוון שדרות כל יום ולמרות שהבית שלי רחוק משם הרבה מאוד קילומטרים כשקסאם פוגע באחד המושבים הסמוכים לעיר שלי כל העיר רועדת...

אני לא מבינה... באמת שלא... איך אנשים בישראל יכולים להיות כל כך תמימים...

הם חטפו לנו חייל... חייל שלנו... ילד... יש לו שם גלעד שליט... כן ויש לו אמא אבא אחים ואולי אפילו חברה שמחכה בבית יש לו המון חברים וחלומות ושאיפות ורצונות...

ואנחנו? אנחנו שותקים... מחכים ש"שר הבטחון" ייתן הוראות... והוא? הוא גם מחכה... אבל לו אין מי שייתן הוראות..

גבעתי שלי אמור היה לחזור עכשיו הביתה... במקום זה יש להם עוצר יציאות לפחות לשבועיים..

ואני? אני מתגעגעת..

אני? יושבת מודאגת בבית שלא ממש מרגיש מוגן במדינה שלא נותנת הגנה...

מישהו פה צריך להתעורר כי חייל אחד שלנו חשוב ממיליון משלהם... למה? כי הוא שלנו

למה? כי הוא נחטף כשהוא בשטח ישראל מנסה להגן על המולדת

למה? כי הוא ילד בדיוק כמו אח שלך או חבר שלך או כמוך!!!

ואני? אני אוהבת את חבר שלי שנמצא עכשיו שם... אוהבת עד מוות... אוהבת חזק מכל דבר שקיים...

ורק רוצה שהוא יחזור מהר בריא ושלם הביתה..

מפחיד אותי שבזמן האחרון כל שיחה שלנו הסתיימה ב"תשמור על עצמך"... הפחיד אותי עד מוות כשקיבלתי באמצע לילה הודעה "מחשבותיי עלייך חלומתיי עלייך רוצה להרגיש אותך ולראות מה מחשבותייך כשעינייך עצומות ושפתייך נחות וראשך על הכר אני פה מתגעגע ורק תדעי שאני תמיד אהבתי ותמיד אוהב אותך את הנצח שלי ואם אמות דעי שאת היא שחלפה במחשבותיי שאת היא שהפכה אותי למאושר"

מאוחר יותר התברר לי שהם בדיוק נכנסו לפעולה בעזה..

אני כל כך אוהבת אותו... כל כך אוהבת שלא נשארו בי מילים..

רק רוצה שהכל יהיה בסדר...

רוצה שהוא יהיה בסדר..

באמת שדבר לא משנה..

ובקשה לי אחת... ה' תשמור עליו..

                                            .