אז הגיע חופש פסח, החופש שכה ייחלתי לו. הרגשתי שעוד רגע אתפרק בלעדיו, ועכשיו כשהוא פה.. אני מרגישה שמי שאני עכשיו לא תצליח לנצל אותו. וכן, הוא ייגמר באותו מהירות שהתחיל.. שבוע מיותר שבסופו מבחן במתמטיקה, טיול מדהים עם המשפחה, וכבר הופ.. ונחזור לבגרויות, נחזור לסגור דלתות מאחורינו.
הלוואי שידעתי מה אני מרגישה עכשיו, מרירות משהו. הלוואי שלא הייתם רואים אותי בימים המאושרים שלי, שלא תוכלו להשוות אותם לימים הרבים שבהם איני יודעת איפה לקבור את הרגשות שלי. הלוואי שהפחד לא היה משתלט על כל חלק בגופי והלוואי שההשוואות.. אוח ההשוואות. שאדע לשחרר את כל היושב בפנים ואת כל היושב בחוץ. שלא יהיה כל כך קשה לחייך, שלא אחפש משמעויות באוויר. כמו שמאיר אריאל אמר, אנחנו כמו הנחש.. צריכים להשיל את עורנו כדי למצוא משהו חדש. חייבת לשחרר את כל המחסומים והחומות שבניתי ואיני יודעת מדוע, ולזרום. כמה קשה זה לשחרר פתאום.. להיות מובלת על ידי הרגע..
אולי גם אז אמצא אהבה. אדע אהבה. אחוש אהבה. אולי אז אדע למצוא את הקיים ולשחרר את הנסתר. אולי אז אפתר מההשוואות ואצלח גם את הרושם הראשוני. את איך אני מצטיירת, את מה אני משדרת.
החופש הזה מתחיל להסתבך מרגע לרגע, אני רוצה לצאת מכאן ואולי גם לא לחזור. אני רוצה לצאת מכאן כדי ללמוד שהחופש שלי לעצמי יכול להתרחש גם במקום שאני נמצאת בו היום, גם בסביבה הקיימת, גם אל מול החדש.
אני מרגישה שאני כל הזמן מחפשת את עצמי, ומה שאני מוצאת לא תואם את כל מה שחשבתי שאמצא. את הציפיות שלי מעצמי, את הציפיות של הסביבה ממני. מה שאני מוצאת, נראה מבלבל, מבויש ולא זורם. מה שאני רואה זה תקיעות, אי יכולת להתחדש. אני מוצאת כמה קשה פתאום לדבר עם אנשים באמת, למרות שזה לא דבר שהיה קשה לי מעולם. פתאום קשה להחזיק קשרים, למרות שתמיד היו לי הרבה חברות. אני מגלה כמה קשה להיות כנה עם אנשים, כמעט כמו להיות כנה עם עצמך. כמה קשה להכיר בחומות שהצבת לעצמך, כמה קשה לשבור אותן. כמה קשה. ולמרות האופטימיות שלי, אני לא מצליחה לחייך מזה תקופה ארוכה. הלימודים תמיד יאתגרו את היכולות שלי, תמיד יזינו אותי ויכריחו אותי להתעורר בבוקר, אבל מה יהיה כשהם לא יהיו עוד מנת חלקי? מה אז יעיר אותי בבוקר, בשביל מה עוד אחייך. איזה עוד כוחות אדע שיש לי בפנים, שיצליחו להתפתח איתי בתקופה הזאת. תקופה של התחלות חדשות, והתנסויות שאני כל כך מפחדת להיחשף אליהן. הלוואי שהייתי מצליחה להצביע מדוע. לא סתם לא היה בחור בחיי עד עכשיו.. אני חוששת מהקירבה הזאת למרות שאני מחפשת אותה הרבה. אני צריכה להבטיח לעצמי להצליח להביא את עצמי לכל מקום שבו אני נמצאת, ברגע הנתון.. לזרום עם כל מה שמתרחש, לא לתת לפחד מהלא נודע להגביל את האינסוף שלי. והוא.. הוא כל כך מפחיד. בלי שום הגבלות, בלי שום איסורים, בלי שום השוואות של אם אני ככה וההיא ככה, שום התלבטויות אם אני שווה בכלל, אם יש לי מה להציע ליחסים, אם אני משעשעת, מעניינת, שנונה. כל כך הרבה היבטים התווספו לחוסר ביטחון שלי, שמה שנותר לי לעשות הוא פשוט לדעת לצאת לעולם כמו שאני ולשחרר אותם. לשחרר את עצמי. הצדדים היפים עוד יצוצו, הצדדים שאני יודעת שיש בי ושתמיד היו. אולי רק כשאת משחררת את הישן, את יכולה להבחין בחדש, בחדש שהיה בך כל הזמן.
אז זה בסדר אם לא חייכת עכשיו, רק תדעי שאחר כך.. כשתצטרכי לבצע החלטות, וכשתצטרכי לקפוץ למים, עוד תביני כמה הוא חזק והכרחי בחייך.
לחיים
חג שמח
בבלוג זה
בכל הבלוגים
