לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

ההיגיון של הלב


עוד לא תמו כל פלאייך.

כינוי: 

בת: 33

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2008    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2008

הכל טוב.


"כמו שגוף בגוף נוגע
זה לא אותו דבר
כמו לחזור הביתה מהגשם של החוץ
זה לא אותו דבר
כמו לצרוח פנימה
שזה לא אותו דבר
זה לא אותו דבר
כמו להציל את אמא

זה לא אותו דבר
מלבד הגעגוע
למשהו רגוע
לשיר מהעבר הלא רחוק
שכל האנשים
שרים אותו ביחד
עד שנעלם הפחד
טוב לנו כל כך
לישון עכשיו
ביחד

כמו מים שנוזלים מהתקרה
זה לא אותו דבר
האהבה שלנו שהתקררה
זה לא אותו דבר
להשתכר ולעשות שטויות
בחתונה של אחותך
זה לא אותו דבר
כמו לשחרר דמעה" זה לא אותו דבר\עברי לידר.

 

 

לראות אותך באוטובוס, אחרי שלא ראיתי אותך הרבה. לחפש אותך במבט, למצוא אותך אחרת. למצוא אותה אחרת. למצוא אותי אחרת.

אז לחכות שיעלו האורות ויעלה עברי לידר לבמה, בעיר הקטנה שלנו. מוקפת בשטויות של אנשים אחרים, וזה הרגיש כמו שהבית ספר שלי יצא החוצה, לרחבה, למציאות.

כשהאורות נדלקו והמוסיקה התחילה, התחילה האמת להתפזר.. מקטן לקטן, ומגדול לגדול. היו נשימות קטנות, זיעה נוטפת והרבה הרבה אמת, אני חושבת שמצד כולם וכולן שם. כמו שרק מוסיקה יכולה לעשות.

עברי לידר נראה בעולם משלו, שהתחבר לעולם שלנו, למקום הקטן של כולנו.

"עוד מעט נבכה" אמרת ואני צחקתי, כי כמה שזה אבסורד כשיש את: 'יותר טוב כלום מכמעט' והכל מתחבר ברגע, הכל .

הכל מתחבר בפנים כשיש מבחוץ כל כך הרבה שוני ממה שהיה אז. ממה שתמיד היה.

באמצע ההופעה ריחפתי לי למקומות אחרים, הקיפה אותי אהבה כזאת שידעתי שנקראת בשם אהבה, בשם החברות, בשם אחותי, בשם המשפחה. בשם כולנו.

פתאום מצאתי מכנה משותף עם כל הח'ברה והפנים . התחברנו לדרך אחת.

כי זה לא אותו דבר. זה לא יחזור להיות אף פעם אותו הדבר. ואולי פה מסתתר הקסם.

אני מסתכלת עלייך ואני תוהה אם את נאמנה לעצמך, לתדמית שאת מציגה, ואני תוהה אם אני נאמנה לעצמי. ובאוטובוס כשמתחלפות התמונות בראש, ומתחלפות התמונות 'בחלון הראווה' יש רצון להיות מישהי בגוף אחר, במציאות אחרת, ואז שקט ושקעתי פנימה שוב. וכשאתן מחבקות זה אף פעם לא מרגיש אותו הדבר, זה אפילו מרגיש מרוחק ולא שייך. לא שייך כמו לראות אתכן משחקות סנוקר ולראות אותי בתור ילדה קטנה או לחילופין לראות אותנו בתור אימהות.

 

"שכל האנשים, שרים אותו ביחד, עד שנעלם הפחד, טוב לנו כל כך לישון עכשיו

ביחד".

 

יש לי צביטות קטנות בפנים. כי מחר מתחילה לה דרך. דרך שבה אני זוכה לעשות את הצעד הראשון. וזה לא משנה אם זו תיהיה רגל ימין או שמאל, כי הכל הולך להיות בסדר. הכל יהיה בסדר.

הכל כבר בסדר.

הכל טוב.



מסיבה לסגירת החופש הגדול לשנת 2007-2008, 30.8






נכתב על ידי , 31/8/2008 16:20   בקטגוריות חברות, מהות., מהלב., אופטימי  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נדב ב-6/9/2008 17:42



24,601
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , ספורט , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לצבעי הרוח. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על צבעי הרוח. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)