לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

ההיגיון של הלב


עוד לא תמו כל פלאייך.

כינוי: 

בת: 33

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2008    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2008

הם שבו אלינו.


 "זה נראה כמו קלף בטוח אתה דוהר, אתה על גב הסוס פותחים לך דלתות כולם ומדברים בנימוס אתה יושב ומצטלם ממש כמו סמל הצלחה אתה חושב שהעולם כולו מונח כבר בכיסך" ככלות הכל והתמונה\יזהר אשדות.

 

לקום בבוקר ולראות ארונות במקום בנים, זה כמו הפרכוס של הדג שנמשל מהמים ונאבק בחיים.

זה כמו לקחת את כל הפרק זמן העצום הזה ולהשחיר אותו. לראות את אודי גולדווסר ואלדד רגב באים בארונות הביתה, זה הרגיש כאילו מישהו שיושב שם מעלינו, בלא מעש,והחליט ששנתיים עברו ועכשיו- יש לגמור את הסיוט הזה. אז הונחו הארונות. ואולי הייתה אנחה, בטוח שהיה עצב,כעס, אכזבה. הרגשתי חסרת אונים כל כך.

כאילו זה לא מספיק כל הסבל של המשפחות במשך כל השנתיים האלה, אבל... ניצבו גופות במקום גופם הצעיר והחי של הבנים האלה. הם היו יכולים להיות חלק מכל אחת ואחד מאתנו. הם חלק מאיתנו.

קשה לי, כי זה נושא כל כך מורכב. כי היו צריכים להחזיר אותם אז, ולא עכשיו. כי עכשיו הם לא חיים איתנו ולא יחיו עוד. ומה עם גלעד שליט? ומה עם רון ארד?

נשארות רק הספקות, והאנחות שאולי ייקרה משהו ומישהו יקום ויעיז לעשות מעשה. חוסר אונים מוחלט.

כל כך כאב לי על הכל, על כל המשפחות. הלוואי שהייתי יכולה להיות לצידן אפילו אם רק במילים.

לראות את הערבים חוגגים לנו על הדם ואומרים שהם ניצחו במאבק הזה, היה כמו להיווכח שוב שאין בהם צלם אנוש. שאין מחילה.

הם לא יכלו להגיד דבר, הם השאירו את הלשונות של המשפחות באוויר ואת הלב שכבר פרכס למוות בחוץ, נקרע והם לא וויתרו, הם השאירו את כל עם ישראל עם הספקות, עם התהיות, עם התקווה שעוד הם בחיים.

לראות את הארונות האלה על הבוקר רק העכיר על כל מה שקורה מעלינו, דברים שלא בשליטתינו, דברים שהיו צריכים להיעשות מזמן ולא עכשיו.

אני מתביישת וכואבת כל כך.

הלוואי שאוכל להיות שם בשביל המשפחות .

הלוואי שהבנים שנותרו מאחור, יחזרו אל הארץ ואל המשפחות שלהם שוב.

צריך לעשות הכל בשביל שזה ייקרה.

הכל.   

 

"פגשתי אותו בלב המדבר יפה שקיעת שמש ללב עצוב ציירתי לו עץ וכבשה על נייר והוא הבטיח לי שישוב הנסיך הקטן מפלוגה ב' לא יראה עוד כבשה שאוכלת פרח וכל שושניו הן קוצים כעת וליבו הקטן קפא כקרח ואם אי פעם תגיעו לכאן תדעו שכאן הוא חרש צנח וקול הנפילה מעולם לא נשמע בגלל החול הרך והיה אם יופיע שם ילד אחד שפניו שוחקות ושיער לו זהב תדעו שזה הוא, והושיטו לו יד ולטפו את אבק המדבר מעיניו ואז תעשו עימי חסד קטן כיתבו נא מהר לכל אימותינו שירווח להן קצת ויפוג צערן הנסיך הקטן חזר אלינו"\ הנסיך הקטן. [קישור ליוטיוב] .

 

 

נכתב על ידי , 16/7/2008 17:49  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של צבעי הרוח. ב-21/7/2008 23:11



24,601
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , ספורט , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לצבעי הרוח. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על צבעי הרוח. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)