ההיגיון של הלב

אני מרגישה איך לאט לאט מתחילה להתגבש לה התמונה הכוללת, מתחיל להתגבש לו הרכב,בשלב אחר שלב, גלגל אחר גלגל.  ולמרות שבחיים האלה הכל מתחיל הפוך, וכולנו מתעסקים ברציונליות, נשאבתי אתמול לשיחה רציונלית שקיוותה להפוך לאי-רציונלית. שיחה שבתוכה הכמה מילים הקטנות יכולות לפתח אותי למישהי אחרת, ויכולות לפתח את כל המאזין\ה להן. יצאתי עם כמה מסקנות מהשיחה הזאת, ואחת מהן היא שבכל רגע אני צריכה להתפתח, שהלמידה היא הכוח האמיתי, שלו כולנו שואפים. שלאהבה אין תחליף ולא יהיה לה אף פעם, ושלא משנה כמה מילים ייאמרו, חיבוק יכול לשנות את כל התמונה. כשהייתי נוכחת בשיחה הבנתי שלספרי פילוסופיה יכולים להיות משמעות גדולה בחיי ויכולת השפעה גדולה, ובעיקר יכולת לפתח אותי כבת אדם. ואז רציתי לחקור, לבדוק, לסרוק, לחפש אחר כל פיסת מידע חדשה בחיי, לגלות את הבלתי נודע, לאפשר לנודע להיות בלתי נודע, ופשוט לאפשר לצמיחה הפנימית שבי לפרוח.

אז הבנתי שקשרים אמיתיים זה משהו שלא ניתן להחליף בדבר, ושמשמעות החיים מתחילה קודם כל בקשר בין בני ובנות אדם. ואם זה לא הכל, קיבלתי את המשפחה שלי קרובה יותר, משוחחת יותר והרבה יותר משמעותית, בהתקדמות אל תהליך התפתחות שמתחיל בבן אדם אחד, ומשפיע על כולנו.

באותו הערב, מוקדם יותר זכיתי להיות עדה לכנות אמיתית. בני הדודים שלי הגיעו מחו"ל כבר לפני שבועיים, כשהם נאלצו לטוס לשליחות בעקבות עבודה. כשהם הגיעו לפני שבועיים זו הייתה התרגשות אמיתית, כמו ההתרגשות שהייתה אתמול בערב. ראיתי את טלטול שלי, ואת רועי שבאמצע הערב התחיל להגיב אליי, לזכור אותי ולהפסיק לפחד מנוכחותי. ברגע שהתחלתי לרוץ אחריו וכשצעקתי:"אני באה לתפוס אותך" הוא התחיל לרוץ כמו דרדס קטן, קיפץ לו כשידיו מתנועעות לצדדים בצורה כל כך מתוקה, הוא התחיל לרוץ קדימה וכשלבסוף תפסתי אותו, הוא זכר את הריצות האלה במשך כל הערב, וחזר אליי פעם אחר פעם בעודו מסתכל עליי בבהלה, מחייך חיוך קל ומתחיל לרוץ במהירות. בהמשך הערב הייתי בחדר עם הילדים, כשכל המשפחה הבוגרת בחוץ. ישבתי בחדר ושמעתי את טל מספר על מעשה בחמישה בלונים רק בשמות של בני הדודים שלי וכמובן שמו שלו, כשכל פעם קרה איזה משהו לא צפוי והוא התחיל לגמגם והתבלבל, ואז חיזקתי אותו בקטנה. :) אז לפתע מעין [בת דודתי] בת ה-3 התיישבה על מחשב קטן ורועי בן ה-שנה וחצי בערך התחיל להציק לה. היא התעצבנה והעיפה אותו והוא נתקע בארון. הוא התחיל ליבב, לעשות פרצוף מכווץ וכשהסתכלתי עליו, עשיתי לו פרצוף מכווץ בכוונה, ומרגע לרגע כשאני חייכתי הוא התחיל לחייך גם, וכשהוא פרץ בצחוק אני פרצתי בצחוק גם. זה היה רגע נדיר בחיים שלי, שלא בטוח שאצליח לשכוח. ואז הבנתי את הכוח המגנטי של חיוך ושל הומור.

אני מתחילה להתגעגע למגרש, וחוץ מיום אחד של ספורט בבית לא עשיתי יותר מידי ולא הזזתי את הגוף, ואני יכולה להרגיש בכל תא בגוף כמה זה חסר לי.

בתחילת היום עוד הייתי בתל אביב עם הבנות, עם החום ועם הפריקה שסחבנו כולנו. אמנם הוצאתי המון כסף, אבל כשחזרתי הביתה למעט דבר קטן, הייתי מאושרת ולא רק מהדברים החומריים שקניתי, אלא גם קצת מעבר.

ממש בתחילת יום שישי[שהיה אתמול] עוד הייתי בביה"ס וקיבלתי את התעודה שלי, דבר שבכלל הפך את היום הזה ליום גדוש בפעילות וכיפי כל כך. בתעודה יש שיפור, למעט מקצועות שבהם לא השתפרתי או כמו בהיסטוריה, שבעקבות המתכונת חלה ירידה בציון.

התעודה:

תנך- 100, ממוצע שנתי- 95- את ראויה לשבח.

לשון- 82, ממוצע שנתי- 81- את משתתפת בשיעורים ותורמת מידיעותייך לכיתה.

הסטוריה- 86, ממוצע שנתי- 90- כל הכבוד על הישגייך הנאים.

אנגלית 5- 73, ממוצע שנתי- 74- הינך משתתפת ומגלה עניין בדיונים הכיתתיים.

מתמטיקה 3- 98, ממוצע שנתי- 90- הישגייך ראויים להערכה.

ביולוגיה- 84, ממוצע שנתי- 80- הינך מגלה עניין בחומר הנלמד והוכחת יכולת למידה עצמאית טובה.

ביולוגיה מגמה- 73, ממוצע שנתי-72- ניכר שיש מאמץ ורצון לשפר ולהצליח.

מדע החברה-83, ממוצע שנתי- 83- הנך מגלה הבנה בחומר הנלמד.

של"ח- 90, ממוצע שנתי- 87, כל הכבודג על הישגייך הנאים.

חינוך- הנך מגלה יוזמה ואחראיות.

מחויבות אישית- 100, ממוצע שנתי- 100- תרומתך לקהילה בוצעה בהצטיינות.

חינוך גופני- 100, ממוצע שנתי- 93- הנך מצטיינת הן בהשקעתך והן בכישורייך.

חינוך תעבורתי- 100- הנך מתעניינת בחומר הנלמד בכיתה ומשתתפת בדיונים הערכיים.

הארכות המחנכת: חני יקרה, את נערה מקסימה וחייכנית. בעלת מודעות ומעורבות חברתית. יש לך דעות מוצקות בכל תחום עניין ואת יודעת לבטאן היטב. תענוג לשוחח איתך. את בעלת חוש צדק מפותח. את תלמידה טובה מאוד והישגייך יפים. חופשה בטוחה ונעימה.

ובין כל זה, לבין כל זה, יום שני מבחן בהיסטוריה כדי לשפר את המתכונת וביום חמישי כבר הבגרות.

כן, והחופש הגדול פה. דבר שמפחיד אותי עוד יותר, כי נדמה שזה לא זמנו להגיע, ושהוא כאן לא מהסיבות הנכונות. השנה הזאת הייתה קצרה כל כך, די מפחידה וגדושה בהפתעות ובדברים חדשים.

אבל אני נמצאת פה מול מסך טכנולוגי רק עם חיוך.

אני מרגישה ברגעים האלה שאין מקום לכעס או לעצב, ושלעולם לא יהיו. שהחיים שווים יותר מכל התחושות הרגעיות האלה, ושהאושר שלי נמצא בתוכי תמיד ובכל הזדמנות, ורק מחכה לצאת לעולם ולהאיר אותי ואת כל הסובבים והסובבות אותי.

אז אני זורקת כרגע את הכל לפח. מפתחת לי ציפיות, דוגרת על ביצי העתיד שלי, מפתחת את המוח שלי, מנקה את הלב מהשאריות של השנה, ופותחת לי דף חדש שהוא של חני שצועדת קדימה, חני שלומדת מכל מה שעברה, מכל מה שתעבור, ומצפה לעתיד צהוב כחול בהיר יותר מתמיד.

יאאאאלללהההה חופייישששש ויאאאלה בחינות בגרות.

נראה אותכם עליי עכשיו.

יאאלה בלאגיישששןןן :)

http://www.youtube.com/watch?v=FOelFUUeU7k

תצרו אהבה בדרכם\ן תמיד.