ההיגיון של הלב

"הייתה תקופה כזאת

שהאושר בא בזעם,

צחקנו מהכל, שרפנו את מה שבא ליד

לא נשאר לנו אלא,

לחבק  את הצער

להגיד אתמול היה טוב ויהיה גם מחר

אתמול היה טוב, אתמול היה טוב, אתמול היה טוב

ויהיה גם מחר". שלמה ארצי\ירח

מרגע לרגע, לאסוף זיכרונות, לאסוף רגעים. מהזעם מגיע האושר, בדרכים עקלקלות, משתרך מהמקומות המלוכלכים ביותר, לרגע אחד יפה. מהזעם מגיע האושר, מתחמק מכל עול החיים ומפלס לו דרך בעובש שיוצא מכולנו ונשפך בצידי הדרך, מחפש דרך לשרוד.

מהזעם שלי, פתאום מגיע האושר, פתאום ברגע לא ידוע, ברגע לא צפוי.

"שהאושר בא בזעם..." משמח או מעציב, אחד מהשניים. לופתת את שתי ידי במציאה ומנסה להפוך אותה לאינסופית, ורק מבחן התוצאה יוכיח דבר כזה או אחר ובעצם אם הצלחתי.

אתמול התאמנתי במגרש, אחרי כל כך הרבה זמן [משהו כמו שלושה שבועות]. אני אפילו לא יכולה להתחיל לכתוב כמה מרגש זה היה, כמה חלמתי על זה. זה מצחיק איך באמת ברגע אחד הכל מתחבר, ולמרות הרגל שקצת נסחבה מאחורה, הצלחתי לייצר 6-8 נקודות די מרהיבות והייתי גאה בעצמי גם על האסיסטים.

כל כך התגעגעתי שהמילים קצת מביכות אותי, כי אני אצא קצת טיפשית. אבל בעצם זאת אהבה שלי, אני אוהבת את הקבוצה שלי, אני אוהבת את המגרש, את רעש הכדור ואת הנשימות הכבדות אחרי שאני נאלצת להבין שיש לי כושר גופני ברמה אפסית, את הסחיבת רגליים, את המלחמה עם עצמי אם לרוץ או לא, אם למסור או לא, אם לקלוע או לא. אני אוהבת הכל כמו הכל, כמו שזה.

הגשתי את 2 התמונות שלי לתערוכת הצילומים בביה"ס. אחת מהן זו התמונה בסוף הפוסט, כשהנושא המרכזי הוא 60 שנה לישראל. התמונה השניה הייתה קציר העומר בקיבוץ. אני כל כך מתרגשת, ומקווה שאזכה במשמעות כלפי התמונות כפי שהענקתי להן.

זהו, גם היום יש אימון. וגם היום יש כיף, והלב שמח כמו שהוא לא שמח הרבה זמן. זה כיף שזה אפילו מפחיד לאבד חלק ממנו. התחבושת האלסטית תיאלץ להתאים לי לרגל וכמה שזה לא יהיה נוח- עדיף זה מאשר כל כאב או סיפור מעשיות אחר. בהחלט יש פה אהבה, ובהחלט שהיא תנצח.

טניס.. אחח טניס. אני אחת מאותן אלה שביום שבת וראשון נדבקו למסך הטלויזיה מ-1:30 בצהריים עד 19:30 בערב, אחת מאלה שלא זזו מהמסך. אמנם מאכזב שהפסדנו ושלא עלינו לבית העליון, אבל אני גאה גם בציפי וגם בשחר, וזה כי יש דברים שהם מעבר להפסד, שחשובים הרבה יותר.

מממככבייי, הא?

מישהו הזכיר פיינל פור?

קודם כל מרגש להגיע למעמד הזה, מרגש להיות חלק מזה, להשתייך למעמד כזה. אמנם היו הפסדים בליגה שכאבו, אבל באהבה כמו באהבה לפעמים אלו ההפסדים שמביאים נצחונות. אני כל כך מתרגשת לקראת יום שישי והבטן מתהפכת לי. כל פעם שאני נזכרת בעובדה שהפיינל פור השבוע אני מתחילה להתלהב כמו ילדה קטנה שמקבלת סוכריה על מקל.

דייייי, אני מתרגשת

בנימה אופטימית, פסימית או אנערף, קשה להוריד את החיוך, כפי שהוא טמון בזעם ובכאב ובכל דבר אחר.

וכמה שאני אוהבת את שלמה ארצי. נשיקות