ההיגיון של הלב

לא אסון פה, גם לא קריר מידי, כמעט בטמפ' הנכונה להיות עם חולצה קצרה, בדיוק כשחשבתי שהגשם קפץ לבקר הוא עזב. ואיתו עזבה הרוח שלי, מין אפתיות לכל המצב הזה, שום דבר לא שובר את מעגל הקסמים, שום דבר לא מעיז לקפוץ מעל המסגרת. איזון לפעמים הוא הדבר הבטוח ביותר, אבל האם אני שואפת לבטיחות?

יום עובר ועוד יום, וככל שעוברים הימים עוברות השעות ומחוגי השעון משתנים ונדמה שאיתם שום דבר בפנים לא זז. אוכל לסבול את זה שבוע ואולי שבועיים- שלושה שבועות הן בגדר אסון. ואין קשה כמו רצון לפרוץ את המחסומים של עצמי אבל אני באמת מרגישה מוגבלת. כבולה לעצמי, ברגע שאשבור את זה, הכל ייראה כל כך פשוט.

התחלתי להתאכזב מהדברים הקטנים, להעריך את עצמי פחות מידי, לא לאפשר ליצירתיות שלי לקום לתחייה. פעם כשלקחתי מצלמה הרגשתי שזה הדבר האמיתי, מה שיגיע יהיה הדבר האמיתי, שאני הדבר האמיתי. לרוץ עם עצמי עד הסוף. עכשיו זו מין תחושה שאני לא מספקת את התמונה ההיא שרציתי, ולא כמו ההיא וההיא, והצלם ההוא והצלמת הזאת. שאיפה להיות היא והוא ולאבד את עצמי בתוך ייחוד של אחר\ת ואני פורצת תסכול על האנשים הלא נכונים.

אני אומרת שאין מה לצלם, שאין לי זמן לצלם, שהכל רחוק ממני, אבל הכל אלו תירוצים שנופלים עליי ולא מהשמיים והם הכי פשוטים והכי קלים ואני חושבת שהגיע הזמן לצאת קצת מהבית, לצאת קצת מהמועקה של עצמי. הרי כבר נאבקתי בעצמי, כבר איבדתי את עצמי, כבר הרשתי לעצמי וכבר אסרתי על עצמי את הכל.

לחופש שלי אין שום גבולות, ליצירתיות ולשפע שלי אין מחר. כדאי שאתחיל להאמין למילים שיוצאות לי מהפה ולהתחזק מהדברים הנכונים, לשאוב את הדברים הקטנים והטובים אליי ולא לתת לעצמי לברוח מעצמי עוד פעם.

אני מתוסכלת, כי אני יודעת כמה זה פשוט להתחיל את השינוי בצעד קטן אחד, כפשוט הוא, ככה הוא קשה. אבל ממתי קושי שבר אותי?

אני מתה להסתקרן, אני משתוקקת לגלות, לשאוף לפתח ולהתפתח, ללמוד להכיל את העולם בתוך ידי הקטנות ולהיות פה מהסיבות הכי טובות שיש, להיות ברגע, לגלות את הרגע, להכיל את הרגע, להנציח את הרגע, ולחלחל לתוכו. שום דבר כבר לא מזיז לאפתיות שפיתחתי, וחיוכי ילדים נעשו בשבילי חיוכים במסגרת 'העבודה' ובמסגרת 'קושי' במקום במנוף אל עבר החיוכים שלי.

ונמאס קצת להרגיש איך החיוך שלהם יכול להיות הכי שלם והכי לא תלוי בדבר,

איך כשאני בחברת הילדים האלה הם הרגע שלי, אני הרגע שלהם. אני צוחקת איך היא בכלל זוכרת אותי, כשהייתה קטנה כשהגעתי, איך זאתי זוכרת שפעם פתחו בפניי את הדלת והכירו לי אותה כשהייתה קטנה ועד היום היא מבקשת שאבוא לשמור עליה. יש להם\ן כוח שממגנט את כל הבנאליות שלי לידי קסם. זה תמיד הן\הם ואני בלי שום מחיצות. אני שואפת להכיר עוד ועוד את כל מה שקורה עם ילדים וילדות כי זה עולם שקוסם, עולם שמנסיק למעלה.

"איך הייתי מת לדעת מה עובר להם בראש" אבא אחד אמר כשישבתי לידו בארוחת שישי וצפינו בבת שלו פותחת עניים לרווחה ומקסימה למוסיקה מהנפש. גם אני הייתי מתה לדעת מה עובר להם, להן, לה ולו בראש..

ואפילו בלב.

אני משתוקקת למשמעות, אני משתוקקת לאהבה ולתשוקה שהיא מעבר למילים. אני בכלל לא מתכוונת למישהו, אני מתכוונת למשהו, למישהו למישהי, להן לו לה להם ולהכל.

wild horses I want to be like u" Throwing caution to the wind I'll run free too Wish I could recklessly love, like im longing too Run with the wild horses, run with the wild horses! "Ohh yeaaa ye

.Wild horses

קשה לי להאמין שבפוסט הקודם יש לי 40 תגובות, זה כל כך לא אופייני לבלוג הקטן והצנוע הזה. חע.  תודה על הכל.