ההיגיון של הלב

לפעמים בתוך תעלת החושך החושך הוא הדבר הכי קל להכלה.

הקלות שבה המחשבה שלנו פועלת לפעמים לא ניתנת לתפיסה, באותה הקלות שאת מחשבנו יש בכוחנו לשנות.

להיכנע לבנוניות מתוך תפיסה כנועה ש'זה מה שיש' ולתת לגורל להשלים את חלקיקי הפאזל שנותרו בערמה.

הנאיביות בהשלמה עם המציאות מתוך מחשבה שזוהי המציאות ושאין לשנותה היא הקיבוע הכי גדול של חיינו. להישאב לתוך המעגל האנסופי של שקרים ומסכות ושאלות על מה ולמה כשבעצם הכל פה פשוט וטהור כל כך.

לטרוף את המילים, לצבוע את השמיים, לאכול את הכוכבים, לנגן על מיתרי הלב, לשאוף את התקווה

ובהניד אפאף להגיד יש גורל ולתת את המושכות לחיינו.

לטעום טעם של כיף עם כפית של מטרה, להריח את ריח הגשם מעורפל עם השמש הנצחית של ישראליות מתקתקה

ובהניד אפאף להרשות למטר התירוצים לצהול ולחטוף את משאלות ליבנו.

הקלות שבה הויתור מתעלה על החיות והקלות שבה התירוץ מתעלה על כוח רצון.

להעניק לתשוקת החיים שמות אחרים ולראות איך כל הטוב שלנו בורח מבין ידינו. הטוב שבנו נדחק מול הרע ופתאום מילים יותר חזקות מאתנו. 

פתאום ימים שהבריחה נראית הקלה ביותר וכל שנותר לעשות הוא להסכים שהיא אכן שאיפת חיינו האמיתית.

לדלג מעל הרי שמחה וענני אופטימיות ולקפוץ אל תוך בור עמוק אולי גם שחור, שממנו אין מוצא.

לשכוח שהרגליים לקחו אותנו לבור כי יותר קל לזכור שדחפו אותנו באי רצון לתוכו. אבל לאן השקרים מובילים אותנו אחרי הכל?

לפעמים בתוך תעלת החושך החושך הוא אכן הדבר הכי קל להכלה. עד לתעלת החושך הבאה, ואז מה?

לפחד לדרוך בדרך שפתוחה לרווחה ולהעדיף את הדרך שבה דרכנו אתמול, על דרכנו היצירתית, המהותית והאמיתית.

האנושיות לעיתים חזקה מכל כוחות לבנו והחולשה שלנו להודות בטעותינו היא הקיבוע הכי מרכזי בחיינו, הזאת שלא מקדמת אותנו והזאת שמשאירה את הרגליים לא בתוך הקרקע- אלא בתוך בוץ תובעני.

ואז מה?

נשלוף את הכרטיס השלילי מארנק חיינו ונשמע מהסביבה שזה עדיף לנו, להישאר בחור הקטן שבתוכנו, כי גם הסביבה היא שיוצאת מורווחת מכך שלא נפרוץ את גבולותינו- כי גבולותינו שלנו, חולשותינו שלנו, הן בעצם חולושתיהן וגבולותיהן של הסביבה.

אז כמה פתטי אנו נראים ונראות?

להסתכל במראה ולהעניק משמעות רק לרגעים שבהם המהות שלנו הייתה טהורה כי לא ידענו משהו אחר, עד שלימדו אותנו להתפשר על בנוניות, להתפשר בתוך בועתינו השחורה, בתוך תעלת החושך.

כשבעצם..

שם.. מעבר לפינה,

מחכה תעלת חושך אחרת, עם פרצה אל תעלת האור האמיתית.

לפעמים מספרים אשאב את כוחותיי, וממציאת האמת שלי ארוויח חברות מחדש.

ממרום אנושיותי בחרתי באור, ממרום קטנותי בחרתי במהות, מתירוציי, מנפילותיי הצלחתי לקום לחפש פנס ולמצוא את תעלת האור האמיתית שלי.

ואתם? ואתן?

מוקדש ל Her Eyes בהמון אהבה.