ההיגיון של הלב

מפחיד, מפחיד לחשוב בכלל על מדים עכשיו. כשאני מרגישה שאני עוד בבית ספר. אני מרגישה שנתלשתי ממסגרת, שבכל מקרה חנקה את כל המהות שלי ועכשיו.. אני מרגישה חוסר אונים שהיא אבדה לי. עכשיו, אצטרך למצוא את עצמי בעולם הגדול, בעולם שקר בו.. העולם שבחוץ. אני מזהה כבר את המצבים שיפילו אותי לקרשים, אני גם מדמיינת את אלה שיעיפו אותי גבוה. אני מדמיינת איך זה להיות בלעדייך. ובלעדייך. ובלעדיכן. ופאק.. כל החיים שלי יישארו מאחור. כל המהות שלי ככדורסלנית. כל הדבר הזה שהופך אותי לבאמת מאושרת. והמשפחה שלי.. ורון...

אני מפחדת שהיא תברח לי. שאני אאבד אותה. אם היא נאבדת עכשיו, כשאני לידה.. מה ייקרה בצבא- כשלא נתראה שלושה שבועות. אני מפחדת שאשתנה. שאאבד את הדרך ,שאאבד את הרצון.. שאאבד אנשים יקרים בשבילי. אני מפחדת מהמרחק הזה עכשיו. אני לא יודעת איך להתמודד עם האבידות שאצטרך לאבד. הם יישכחו אותי, הם ימשיכו בשלהם.. הם תמיד ממשיכים. אני יודעת שאמצע טוב גם שם, אבל.. טוב לי עכשיו. הלוואי שלא אאבד אתכן. משום מה.. אתן באמת משמעותיות בשבילי ולאבד אותכן עם הכדורסל, באיזשהו מקום, יהיה כמו לאבד חלק גדול ממני. ואתה..

אתה הגעת בהפתעה. הגחת פתאום. בלי שום הודעה מוקדמת, כשחשבתי שבחיים לא אמצא מישהו כזה. ואיך נתמודד אנחנו עם המרחק? איך אדע לדבר איתך בטלפון ולחוש את המגע שלך על עורי? איך אדע להרגיש אותך.. להבין אותך.. לאהוב.. גם כשאנחנו כל כך רחוקים. הלוואי שלא תתייאש ממני. הלוואי שלא תשכח ממני. אני מקווה שאני לא אשכח. אני מקווה שאדע להתמודד. אני מקווה שאוהב אותך שם. אני מקווה שלא תשכח שאתה גם אוהב אותי. אני מקווה שהאהבה תצליח לעמוד במבחן הזה.. ושבאמת באמת באמת באמת קטנטן עלינו.

לפעמים.. כשאני מקשיבה לך בטלפון.. אני תוהה איפה אני בחייך. ויש רגעים.. שאני מרגישה שאתה אוהב אותי באמת. אני זוכרת שחן אמר לי, שבאהבה מישהו תמיד חייב לאהוב יותר. אני יודעת שבהתחלה זה היה הוא.. ועכשיו.. אני באמת לא יודעת. האם אני זאת שאוהבת יותר? האם אני בעמדת הפגיעה הישירה?

אתה יודע מה הדבר הכי מבעית בלהודות שאתה מאוהב?" היא שאלה אותו. "אתה פשוט עירום. אתה חושף את עצמך לפגיעה ומוריד את כל ההגנות שלך. אין בגדים, אין נשק. אין שום מקום להתחבא בו. לגמרי פגיע. הדבר היחיד שהופך את זה לנסבל הוא להאמין שהאדם השני אוהב אותך בחזרה ושתוכל לבטוח בו שלא יכאיב לך."

- מרי דוריה ראסל

{ מתוך הספר "הדרור" , מפי הדמות 'אן רייס' }

סתם.. עכשיו כתבתי לך משהו. והנה.. אני שוב מפחדת מהתגובה שלך. מה אם תחשוב שאני מטומטמת?

בבקשה תסתכל לי בעניים ותגיד שגם אתה אוהב. תדע להשקיע בקשר שלנו, בבקשה. תדע לטפח אותו.. אלו מעולם לא היו דברים שבאו לבד, ואני.. עוד לא התנסיתי בהם כלל.

פייי.

שבת חורפית. שנזכה להרבה אהבה. 3>