אני מרגישה שרק עכשיו קלטתי שסגרתי פרק מאחוריי. פאק. זה היה כל כך הרבה זמן יותר מחצי מהזמן שהקדשתי אליו. עכשיו זה מרגיש לי ריק. מה הטעם בלעבוד כל היום? אין בזה שום סיפוק כמו להיות בבית ספר. כמו להיכשל באזרחות, כמו לא להצליח באנגלית, כמו לאבוד בביולוגיה. אין שום הצלחה ומעידות בעבודה.. אין שום אתגר למוח, שום היכרות עם אנשים חדשים. שום הזדמנות לחוות את עצמך מחדש. עכשיו עצוב לי, ואני אפילו לא בצבא. עכשיו אני מרגישה חור בבטן. פתאום הציוני בגרות הגיעו והרגשתי ששיחררו אותי לגמרי.. שכל התקוות שלי שאשתחרר לא תקפות עכשיו. אני לא רוצה לקום וללכת משם. אני לא רוצה ללכת לעבוד עכשיו. מתאים לי לשקוע עכשיו. למרות שאני מפחדת שאני לא אקום. אני חוששת מהמקום שאני נמצאת בו עכשיו. אני רוצה לחזור לאילת, אני רוצה לחזור לברוח שוב מכל המציאות הזאת.. שסוגרת עליי. אני רוצה לחזור להנות בלי שום דאגות. בלי לשרת מישהו אחר. בלי להיות נתונה למצבי הרוח של אחר. בא לי לעשות מה שאני רוצה מתי שאני רוצה. זה פתאום מרגיש רחוק ממני.. רחוק עד כדי פחד. אני מרגישה עכשיו מה זה בדידות. כאילו שמטו לי את הקרקע מהרגליים. אלו הרגעים שאני מתה שייעברו. הרגעים שאני שואלת את עצמי בשביל מה אני חיה. מה גורם לי לקום בבוקר, מה מאתגר את החשיבה שלי, מה מוציא אותי משגרת החיים המשעממת הזאת. בא לי פתאום להיות עם הבנות מהקבוצה, להרגיש נאהבת ואוהבת, לצחוק עד שכואבת הבטן, לשכוח מכל הצרות, להיות רחוקה מהככללל, פשוט להנות ברגע. אני מפחדת.. כי אני מרגישה שזה לא יחזור על עצמו. שעכשיו, אני באמת נשארת פה לבד. אני לא יודעת אם זה מזל או לא שיוסי נמצא בחיי. אם אני אצליח לשתף אותו בכל מה שאני מרגישה. הלוואי שיכולתי לכתוב לו שיבוא כי עצוב לי לבד עכשיו. אבל הוא בעבודה ואני צריכה ללכת לעבודה. ואז.. ניהיה לי עצוב. זה כמו לקפוץ מאושר לשגרה ברגע, שגרה שעוד לא הצלחתי להפוך אותה לאושר. ובא לי לדבר עם מישהו.. להיות עם מישהו. בא לי לראות את אבא, אני מתגעגעת לשיחות שלנו, שפתחו לי את הראש. אני מחכה לדעת לדבר באמת, עם מישהו. ואוף!!!!!! אני צריכה ללכת להתלבש לעבודה. ולמי אכפת בכלל למה אני עושה את כל זה? ולאן אני הולכת? ואחרי מה אני רודפת.. כי זה מרגיש כמו רדיפה אחרי בצע.. שלא שווה כלום. אני חושבת שאני הולכת להתפטר מהעבודה הזאת. אסור לי לחשוב ככה, כי זה לא נורא שם כל כך. אבל.. אני לא מרגישה שלמה עם עצמי. לא מרגישה שידעתי איך למצוא את ההנאה שלי, שגיליתי מה מביא אותי לסיפוק. אני מרגישה שעוד לא המצאתי את עצמי מחדש.. בשגרת חיים שונה לגמרי. וכולם יתחילו ביה"ס עכשיו.. ואני אצטרך להמציא את עצמי ולהביא את עצמי לדברים שבהם אני מעורבת, בבטן מלאה ומכל מכל הלב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
