הלוואי שידעתי לפעמים איך לדבר אלייך ומה אתה חושב.
הלוואי שידעתי לפעמים איך להגיד לך מה שאני מרגישה ומה אני חושבת.
יש פעמים שזה כל כך מסובך בלי שאני מבינה למה. אתה מבין משהו אחד , אני חושבת משהו אחר. אני מבינה משהו אחד, אתה חושב שונה לגמרי. ויש את הפעמים האלה, שאני מרגישה צמרמורות מתקתקות שעוברות בתוכי. שאני מחפשת את המגע שלך. בפעמים האחרים אני אובדת עצות. אז אני מנתחת יותר מידי. כי זה קל מידי. אני פתאום מאבדת את זה, את הרגע וגם אותך. אני לא יודעת מה אתה מרגיש אבל לפעמים.. יש בי פחד שאצלך זה יותר מאצלי. שאנחנו מתקדמים ושאתה מרגיש יותר ומפחד מזה. שתדע שגם אני מפחדת. היה מקסים אתמול במסיבת גיוס של ספיר, גם לצדך. מפתיע, אבל גיליתי צדדים אחרים בך.. משהו שאהבתי. משהו שהרגיש לי טוב. מה שכן, מקסים שאני מרגישה כל כך טוב איתך.
חוץ מזה... שחפרתי על זה מספיק בשלושה פוסטים האחרונים.. מלא לי מכל כיוון אפשרי. לעיתים אני נהנת, לעיתים פחות. פעמים שאני מרגישה שאני עייפה בכל גופי ולא נשאר בי עוד כוח, וברגעים אחרים אני מוכיחה לעצמי את ההפך. יש בי את הכוח וגם את השמחה להפוך את כל השטויות האלה לחוויות, גם חוויות עם אנשים.
אז עכשיו אני לבד בבית, עוד מעט יוצאת לשחק כדורסל באולמות הפתוחים עם הבנות, ומתרגשת מזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
