ההיגיון של הלב

עברתי תקופה ארוכה מאוד של חששות, של ביטחון עצמי נמוך. של חיפוש, של מציאת משמעויות באוויר.

אני מרגישה שעברתי דרכה, אבל שהיא עדיין לא מאחוריי. ולמרות שאני מרגישה שנרמסתי מתחתיה, אני מרגישה שאילולא קיומה, עוד הייתי מוצאת את עצמי בהמשך.. נאבדת באיזה קשר לא בריא או בסיטואציות לא טובות בכלל. כמובן, אין טעם לחשוש. אני לא מאלה.. אני מאוד מודעת לעצמי, ומאוד מודעת לסביבה, לסיכונים ובעצם לכל דבר. זו גם הסיבה שאני טובעת, וזו גם הסיבה שאני יוצאת לשחות יופי. זה מה שאני אוהבת בעצמי, מודה. למזלי, הכל עובר ביום למחרת.. ואם לא למחרת, בשבוע שיגיע. אני אומנם קיצונית, אבל זו קיצוניות לשני הכיוונים. אם זה אפ, אז זה אפ. ואם דאון, זה דאון.. אבל תמיד זמני.

אני מרגישה שמצאתי את המקום שלי. איפשהו.. איכשהו.. אני מכינה את עצמי לחיים שאחרי הבועה.

רק קצת ספונטניות וגם אני אוכל להגיע רחוק..

להתחיל לגלגל עניינים... גם אני אהיה בסדר. ארגיש בטוחה.

לזכור: 100 בספרות, 100 במדעי החברה, מתכונת באנגלית על הפנים שמזכירה את הדרך הנכונה.

משחק נשים אחרון. הרבה טוב מעורבב בהרבה.

שלווה