ההיגיון של הלב

http://www.youtube.com/watch?v=i8k9GvULw1Q שיר ששמעתי לא מזמן, יש בו משהו שאני אוהבת.

או הו מה עבר עליי מאז הפוסט הקודם. קודם כל, י"ב כבר מרגישה כמו סוף, ומנסים להחזיק בכוח את המושכות, שהעגלה לא תדרדר יותר מידי מהר. הו, ועכשיו כבר לא צריך להחזיק בעגלה, כשעברתי את הטסט לפני שבועיים ביום חמישי ה-4.3 ועכשיו זה אני והסובארו אימפרזה של אמא. ומה אני מרגישה? בינתיים כמעט כמו השנה הזאת, כאילו אני רודפת אחריה ומנסה להשיג אותה.. האוטומט לא נחמד כמו שציפיתי וכבר ברור שידני עדיף בהרבה. בינתיים אלו ההתחלות החדשות שקשה לקבל והדלתות שנסגרות אחריהן, שקשה לחלוף על פניהן.

זאת שנה של התמודדויות, עם עצמי ועם כל הסביבה. כל הזמן בסיכומים, וצריך לגמור ככה ולעשות את זה, ונשאבנו ל"12 שנה דופקים אותנו".

יש הרבה מה להגיד על מערכת החינוך, אבל את הקרדיט של אותם הזיכרונות, אותן ההתחלות, אותם השינויים וההתבגרות, אני חבה לה במובנים מסויימים. אני לא חושבת שאפשר לוותר עליה, למרות שהיא הייתה יכולה להיות שונה לגמרי, להשקיע בתכנים אחרים ולהיפיק הרבה תוכן לתוך ה-12 שנים האלה. אולי בתוך תוכי, ידעתי שבכדי לזהות ולהבין מה אני, קודם כל אני צריכה להבין מה לא מתאים לי, ואיך לא ארצה להיראות. זה עדיין לא שלם, זה לא יהיה אף פעם שלם. אבל.. אני מלאה נחת. בסופו של יום, אני מאושרת מבפנים ואני יודעת שבכדי לזהור באמת, אני צריכה לבטוח בעצמי, להיות מלאת ביטחון במי שאני, אז הכל יתפורר.. כל אותם הפחדים שאשאיר מאחור, כל הספקות.. כל התהיות על מה ועל איך. כמה זה נראה קל, כשאת עוברת את זה, כשאת מעל הפחדים, כשאת מרגישה שתכבשי את העולם.

וכשאת שוקעת שוב באותם הפחדים ותוהה מה הייתה הדרך להיפתר מהם.. זה כמו מעגל שלא נגמר.

את הדרך צריך להמציא כל פעם מחדש, בכדי שתוכלי לדעת מהם החיים.  

בכדי שאני אדע איך להתמודד איתך, להרגיש שאתה לא חודר דרכי ושאני מצליחה לצאת מהמעגל הזה, מהתהום הזאת שנכנסתי אליה. להצליח להיות! להיות במשחק, להיות ביום, להיות ברגע. בלי הרבה מחשבות על כך.

כן, מהרגעים האלה שאני מקווה לחזור אליהם.. מהמשחקים האלה שהלוואי שידעתי מה שינה את הרגע, מה שינה את הצורת משחק שלי. אני יודעת שזה תלוי בי ובזה מסתכם כל הקושי.

לא לנתח כלום..

יאאלה, הלכתי לשקוע בכאבי בטן. זה הזמן בחודש.