ההיגיון של הלב

בימים האלה, העוברים על כוחותינו, ישנם רגעים טובים יותר וטובים פחות.

אמנם הכל מרגיש שונה, אבל ישנן התחושות המקסימות האלה שאני מרגישה שהייתי פה כבר. פתאום החום הזה מזכיר לי קיץ, מזכיר לי תקופות נפלאות של חופש פנימי, שמאפשר להיות מי שאת מתי שאת רוצה. מאידך, התקופה הזאת מבהילה אותי. אני כמעט נחרדת מהמחשבה שמתקרב לו פורים אחרון (שכידוע, בפורים תמיד המזג אוויר נפלא- ומזכיר קיץ- ותמיד כשפורים מגיע, נגמרת השנה), ושמתקרבת לה סיומה של שנה אחרונה. פתאום כל כך הרבה התחלות שאצטרך לעבור, ודלתות חדשות שאצטרך לפתוח, לצד כמובן סגירה של כמה דלתות מאוד משמעותיות מאחוריי. אני מתחילה לחשוב שאולי לא יהיו בתוכי הכוחות השונים הנדרשים.

אולי אכרע תחת הלחץ, אולי לא אדע להתמודד עם הפנים החדשות שאראה. אולי אפחד מהלא מוגבל ומהלא נודע ואתגעגע כל כך לתקופת המסגרת, בה הכל ידוע והכל מוגדר מראש. את יודעת מתי את מסיימת ומתי גם תתחילי, אבל מה יהיה בעוד שנה מעכשיו.. בפורים של שנה הבאה.. איפה אהיה? האם בכלל אתחפש? מה אני ארגיש. אני שמחה שאני מכריחה את עצמי להתמודד עם זה עכשיו. כי ברגעים האלה, שאני מבינה שאפול למקום אחר, בו אהיה אני והעולם לבדנו, אני מקווה שאדע להתמודד.

אני מפחדת שאני לא מספיק חזקה. לפעמים גם לא מספיק ייחודית או איכותית כדי להצליח לעבור אי אלו דברים. לפעמים גם עוברת בי המחשבה המפחידה שאני לא חכמה בכלל, שבמבחני המציאות אכשל מול טובים ממני. מול חזקים, מוכשרים, יצירתיים ואינטיליגנטים ממני. ולמרות שלפעמים אני לא מבינה מה זאת חוכמה ולא מבינה איך ניתן למדוד אותה ולקבע אותה לקריטריונים, אני יודעת שישנם הבדלים. אי אפשר להימנע מהפערים ומההשוואות. אי אפשר להימנע מהיכולות של אנשים מסוימים ומההצלחות שלהם אל מול כשלונותייך, ואפילו לא כשלונות, אל מול ההצלחות שלך.

זה מצב קשה להיות בו. שבטח אסחב עם התחושות כל הצבא, אל עבר התחושה האמיתית של ערך עצמי.

ולמרות שזה לא נשמע הרסני כל כך, יש רגעים שאני חושבת פעמיים ותוהה אם הייתי מסוגלת לצעוד בשביל הזה, או אם הייתי מסוגלת לבצע את החלומות שאני אשמח לבצע.. כמו למשל להרחיב את הידיעות שלי, לא להתבלבל בשאלות ידע ולענות עליהן בשלוף, להיות יצירתית במחשבה, לא להיות מקובעת לשום דבר. להרגיש שיש לי איזשהו ידע בסיסי על העולם ולא שאני בורה ושאיני מבינה כלום. אני יודעת שככל שאת אוספת ידע, את גם מגיעה להבנה המשמעותית שאינך יודעת כלום, אבל בכללי.. אני מרגישה שאיני מעניינת מספיק, אפילו לא אינטיליגנטית. וזה מפריע לי.

אולי זאת אפילו לא תחושה שלי, אולי אני מרגישה את זה מהסביבה.. שכופה עליי להיות מה שמצופה משלוש יחידות במתמטיקה. מה שמצופה, כאמור, לא יוביל אותי לפי ציפיותם ללמוד פיזיקה בעתיד. אני רק מקווה שנוכל כולנו לצאת מהמסגרות המצחיקות שבתוכם אנו כה אוהבים להימצא ולאתגר את עצמנו בהבנה ששום דבר לא קבוע והכל פה לא יציב.

אני עוברת תקופה מחזקת.

אני מקווה שאתחזק ממנה. אני מקווה שאדע לשים בפרופורציה את כל הגיל הזה ואת כל השלכותיו. שאדע ברגע הנכון לשאוב את הכוחות ולהפיק מקסימום יכולת. אני לא צריכה להיות טובה בהכל ואני גם לא צריכה לגלות את הכל ולדעת להיות כשרונית בהכל.

אני צריכה לתת לעצמי את החירות להיכשל. זאת האמת. אסור לי לפחד מהכשלונות ומהמצבים שאני מבינה שאיני הטובה ביותר. זה בסדר לטעות, ויותר מבסדר לא לדעת הכל.

את צריכה להיות את. על כל המשתמע מכך. על כך שאת לא יודעת הכל ושאת יודעת לכבד דעות של אנשים השונים מהדעות שאת חושבת שאת מחזיקה בהן. אסור לי להשתנות ולהתקפל לטובת הכלל, לטובת הלחץ החברתי.

Just be it.