ההיגיון של הלב

סוף סוף הדברים מתחילים להסתדר לי. אני מרגישה במקום הנכון.

אני מרגישה שאני לוקחת חלק, שאני יוזמת ופועלת. וזו תחושה נפלאה לדעת שגורלך בידייך, מלבד החלק שלך (המישהו הלא ידוע). כן, אפשר להוריד את ה'מסיבה' מה-TO DO LIST עד גיל 18. ואפשר להוריד את זה בחיוך, כי היה מעולה. הרבה זמן לא נהנתי ככה. פחדתי שאני לא אגיע במצב רוח הנכון, שאני לא אתחבר לאנשים, שאני לא אצליח להשתחרר. ואמנם בהתחלה זה באמת היה ככה. התנועות לא זרמו לי, ומין ניסיון עלוב להוציא מהגוף החלוד שלי שאריות של יסודי, נכשלו. אבל לא וויתרתי, ובשילוב עם חברות נפלאות (שמתגלות לאט לאט כבנות שאני יכולה להיות חברה שלהן, כמו שלא הייתי אף פעם) הצלחתי לעבור את המשוכה הראשונה, ומהרגע הזה.. גם הסיגריות שברקע לא הפריעו. זה מרגיש טוב, פשוט להשתחרר ולהיות עצמך. גם אם זה מול אנשים שמעולם לא הכרת ואולי גם לעולם לא תכירי, ובעצם.. זה כל היופי. :)

ודי כבר, אני רוצה למצוא איזה בחור.ואם זו עוד דרך להראות ולהיראות- אני כבר עומדת בתור. 

אני יודעת שזה מוזר 'הבחור', כי יש את המשפטים הידועים שעד שלא תלמדי להעריך את עצמך- אף אחד לא יעריך אותך, אבל לא יזיק איזו הערכה מאיזה בחור, זה אפילו יהיה נחמד.

להתנסות במקומות חדשים, במצבים חדשים ועם אנשים חדשים, זה מעולה. וזה בדיוק היה התכנון שלי לי"ב!. לצאת מהמסגרת. ולמרות שיצאתי מהמסגרת, כל כך נהנתי, שיש סיכוי שאחרוג עוד פעמים רבות.

כבר שכחתי כמה אני אוהבת לרקוד, כמה אני מרגישה נוח בסביבה הזאת.. למרות שהרחקתי את עצמי ממנה תקופה מאוד ארוכה. יאאלה, אני צעירה וכל החיים לפניי. ;)

לחיים.

אחח, ומה עם חנוכה.. איזה חג מוזר עובר עליי. אני לא מרגישה שאני בחג. אני פשוט בהפסקה מהלימודים. עשיתי גשר של שבוע וביום ראשון אני חוזרת. לא?

ומה שעוד יותר מפחיד, שזה החנוכה האחרון במסגרת בית-ספר, חנוכה אחרון שיש בו אשכרה חופש.

אני לא יודעת.. התחושות מאוד מבלבלות, אנחנו פשוט מתבגרים. ואגב התבגרות, המורה שלי כבר מכוון לטסט פנימי בשבוע הקרוב וטסט בשבועיים הקרובים. אני מרגישה את כל זה חזק בפנים, ניחוחות של משהו חדש.

וגם אם זה עדיין לא מרגיש מושלם, ואני עדיין לא בשלה להמון דברים, לפחות בקצב שלי אני עומדת, רוקדת לביטים בדרכי שלי. וזו הכי אני וזה מרגיש גם הכי נכון.

ולמרות שהחג בכלל לא חג (חוץ מהקטע של ההשמנה), ולא הדלקתי נר אחד מתחילת החג ולא ראיתי את המשפחה כמעט בכלל, בכל זאת הוא נגמר עם טעם מתוק בפה (ולצערי גם ריח רע בשיער מהסיגריות).

זה נחמד להרגיש יפה. אני צריכה להרגיש ככה לעיתים יותר קרובות.

חג שמח יקיריי ויקירותיי, באשר הנכם\ן. מראים נוכחות, לא מראים נוכחות..

המקום הזה מחזיק כל כך הרבה זמן, כי הוא מהווה מפלט, שלעיתים יש לי בו צורך.ואלו אחד מרגעי האושר.