ההיגיון של הלב

יש הרגשה שאני יכולה לנצח את הכל, שלמרות שהכל נזיל הכל בר הישג. זאת הרגשה אדירה להרגיש את העולם בשתי ידייך.. זאת הרגשה שמעניקה לך את הכוח, נותנת לך את הספוט-לייט להיות כל מי שאת רוצה ויכולה להיות.

ומה זה בעצם? לא יודעת..

זאת פתאום הרגשה שהתבגרת ולמרות שאת מרגישה שקצת נשארת מאחור, את עוד מצליחה להתקדם, בצעדים קטנים, בזמן שלך.

ולמרות שאגו וקנאה מגיחים מכל פינה שאליה רק תפני את המבט, תנצנצי באור החשכה רק מתוך האמונה בעצמך, גם כשיגידו לך שאת לא שווה הרבה. אז מה אם את לא שווה הרבה. את מאמינה בעצמך. ואני באמת מאמינה בעצמי. להציב את עצמי על קצה של הר ולדעת שגם אם ניצב הנהר מתחתיי, גועש ורועש, וסביביו הרים הרים ונוף שלא הייתי מאמינה שקיים, גם אז אפשר לקפוץ ולאתגר את עצמי.. גם כשכולם מחפשים את הדרך הקצרה והקלה ביותר.

לאתגר את עצמי.

זו הסיסמא האחרונה שניתזת מפי לכל מי שרק מוכן לשמוע. למה אני פה, כדי לאתגר את עצמי. לראות מה עוד אפשר לעשות, איפה עוד אפשר להרחיב את האופקים שלי ואת היכולות שעמוק בפנים קיימות. אפיה ניתן להכיר פרצופים, להתנסות בחוויות שמעולם לא התנסיתי. למצוא את עצמי האמיתית מחדש. אולי להיפתח עוד קצת.

אולי לתת לעצמי את החירות להיכשל, לבכות, להישפך, לצחוק, להיות מגוחכת. הרי מה נשאר לנו בסוף היום חוץ ממשפחה ומצחוק. הומור יכול לשנות עולמות ולהפוך הרים לעכברים קטנים.. (מי הזיז את הגבינה שלי, כבר שאלתי? כמה שזה רחוק עכשיו) ואני.. אני.. צריך לפעמים לדעת לא לקחת שום דבר יותר מידי ברצינות. לגחך על כל מה שלא ראוי לגיחוך, לצחוק על עצמך ועל עצמי ועל עצמנו. מגוחכים אנחנו. חבורה של בני ובנות אדם שחושבת שהכל נוצר עבורה ולמענה, ולפי כך- הכל ניתן לשינוי, לזלזול ולחוסר כבוד.

לא.

היו פה דברים לפנינו. גם יהיו אחרינו. ניקח נשימה עמוקה. אקח נשימה עמוקה. אשחרר את השרירים התפוסים עוד משבוע שעבר, ואלמד שגם אם טעית, גם אם הכדור לא נכנס לסל וגם אם ההגה לא הסתובב כמו שרצית, אין כמו האתגר בלראות איך תתמודדי כששום דבר לא נכנס לטבעת וכשאת נותנת את הכוח לחומר במקום למהות.

אני אוהבת את הפוסט הזה. קצר וקולע. בדיוק כמו שאני מרגישה עכשיו. מצחיקק

שיעור 29 בנהיגה כבר מאחוריי. הטסט מיועד לאיפשהו בין 3 שבועות לחודש. הזוי להיות על הכביש, בעמדת השולטת ולא הנשלטת. להכיר את הסביבה, לבטוח בעצמי גם על 110 קמ"ש.

אני מקווה גם שאפסיק להתפרע באוכל, ואתחיל להיכנס לדרך הסלולה יפה יפה באבנים צהובות מנצנצות.

לחיים