ההיגיון של הלב

מצאתי את עצמי ביומיים האחרונים חושבת שעות נוספות. מנתחת שעות נוספות .עכשיו פתאום מגיעה לי הנפילה שמלווה בכאבי ראש ובתנודות בגוף.

אני חושבת שבמשך השנה, הרבה פעמים לא הרשיתי לעצמי לעצור ולחשוב על חופש גדול ועל יום הולדת. כשאת נמצאת בתוך שיגרה של לימודים, כל מחשבה על משהו אחר מוציאה אותך מדעתך כי את לא יכולה להושיט את ידייך ולתפוס בה. כל אותן מחשבות שנדחקו אז, שבו והסתערו עליי ביום ההולדת שלי, ביום רביעי האחרון.

מחשבות על מה זו בעצם יום הולדת, מה היא מסמלת, והאם המספר שמתחלף כששואלים אותי לגילי, בר משמעות. כל הקולות מסביב , הצליחו להפחיד אותי.. ואולי עדיין. כי כל פעם שאני מתחילה לחשוב על כך, אני כמעט מבועתת מהמחשבה שעוד שנה ואני חוקית. איך השנים מתחלפות ומתחדשות ופתאום את נאלצת להתמודד עם העובדה שגדלת בשנה. מצחיק :)

יום רביעי, 6:50 בבוקר. שמעתי רחשים מהמטבח והם התערבבו עם תחושות מעורבות שרון ואמא היו פשוט צריכות לסגור לי את הדלת כדי שלא אהרוס את ההפתעה. וכל פעם אני מפתיעה את עצמי, כשביום היום הולדת.. אני פשוט ערה בעניים עצומות, מודעת לכל הקולות מסביבי ומחכה בקוצר רוח שיגיע הבוקר כדי לקפוץ מהמיטה ולצעוק לעולם- שיום הולדת לי.

כמובן שכשהן נכנסו בדלת, קפצתי מהמיטה. הן אמרו שיש ארוחת בוקר, ואמרו מזל טוב. וזה קיבל משמעות רק מעצם היום.

ירדתי למטה וחיכתה לי הפתעה מקסימה בצלחת. רון עבדה קשה כדי ליצור לי צלחת מקסימה ואפילו נידבה לי מהלחם שלה (איזו הקרבה ). הכל היה טעים כל כך ומרגש. אבא הפתיע אותי כשאמר שהוא קנה לי מתנה ליום הולדת בשם המשפחה הקטנה, מין סט כזה של AHAVA (קרם גוף, רגליים,ידיים וסבון כזה), שהוסיף להתרגשות הכללית שאפפה. אבא הלך לעבודה וישבנו שלושתינו לאכול.

כשסיימנו, רון ואני התכוננו ליום המתוכנן. ניסינו לקחת בגדים אטרקטיביים לעדשת המצלמה ויצאנו לדרך. רצנו לרכבת, והתיישבנו אחת מול השניה בדרך לאוניברסיטת תל אביב. שם ירדנו והלכנו לכיוון גני יהושוע.

אחרי שהתפעלנו מיופי המקום מצאנו מקום על הספסל מול הירקון.התחלנו לצלם את עצמנו, כשהלהקת ברווזים תפסה את עינינו ומיהרנו לעשות גם להם כמה תצלומים.

אח"כ התחלנו ללכת קצת מסביב, למקום שקט מול הירקון. בדרך חלפנו על פני ילדים שנראו בקייטנה. כשלבסוף מצאנו את העץ שלנו, התחלתי להשתולל עם העדשה ולצלם את רון. ברגע שהתחלנו, כמעט ולא יכולנו לצלם- עץ מספר 1 הפך לאטרקציה המרכזית כרון מחזיקה במצלמה ואני הפכתי למצולמת בן רגע, ועץ מספר 2 הפך לאטרקציה המרכזית כשאני מחזיקה במצלמה ורון חזרה להיות המצולמת (המצב השכיח שלנו :).

הקלטנו גם כמה קטעי וידאו והיינו מחוייכות ומרוצות על ה"בוקים" המאולתרים אך מקסימים שיצרנו.

עד שהחלטנו שצריך לחפש מיקום חדש והתחלנו ללכת מסביב לירקון, ובדרך לראות כל מיני ענפות.. שפיריות ומקומת שהיו יפים לעין ולעדשה. המשכנו ללכת לכיוון הספורטק. ונתקלנו במקומות ממש מקסימים עם המון אווירה של טבע ושלווה כזאת.

בעצירה השניה שלנו, הגענו לחלק שבו היו המון ברווזים ואווזים. היו שם 2 ברווזים שאפילו יצרנו עם מקוריהם צורת לב. התמרחנו קצת בקרם הגנה והמשכנו בדרכנו. דיברנו על הרבה דברים, תיכננו מסורת תמידית ליום אחד בשנה וכשהגענו לספורטק עצרנו כמה עצים לפני העץ המקורי שבו עצרנו בשנה שעברה.

מסתבר שבמשך שנה הצליחו להתקין ליד המון מתקני ספורט, אז ניסינו את מזלנו ואני התקפתי בתלונות על עירנו החסרת חוש לפעילות גופנית. באמת היה מיוחד לשבת מתחת לעץ ולדבר קצת עם רון, אחרי כל הדיבורים בדרך. זה מעניק משמעות שונה ליום הולדת, כשאני תמיד מחליטה להקדיש את יום ההולדת לרון ואח"כ לחברות ומשפחה. כשלבסוף (אחרי חצי שעה) הצלחנו לקום מהדשא.. תיכננו מה אנחנו הולכות לאכול .

בהתחלה דובר על אסלי (בנמל) ואח"כ החלטנו ללכת לעזריאלי לאכול ביוטבתה. אז בדיוק כשהתחלנו להיכנס לנמל, רון ראתה חניה של אוטובוסים. אז הלכנו, שאלנו ולבסוף עלינו על קו 56 לעזריאלי. כשהגענו לעזריאלי, נכנסנו מיד ליוטבתה מורעבות אך שמחות.

אחרי גיבושים רבים, החלטנו להזמין ספגטי שמנת פטריות +הקרמה (). האוכל כמובן שהיה מעולה, מלווה בשטויות, בכאבי בטן ובשלל קיטורים. כשסיימנו לאכול, החלטנו ללכת לראות הארי פוטר בקולנוע. ההקרנה שהכי התאימה לנו הייתה ב- 16:40, והיה איזה 45 דקות עד תחילתה. אז הסתובבנו קצת בחנויות, וקניתי בגד-ים של פילפל (סוף סוף!). שם גם קיבלתי שיחה מדהימה מטל, וגם מדהימה מיעל וגם מדהימה מכל הבננות. כמובן שלשיחות מהחברות הצטרפו המשפחה עם שיחות מזל טוב לאורך כל היום. (תודה-תודה-תודה ).

נכנסנו לסרט ואני הייתי במתח אדיר. הסרט מדהים ומצד אחד, גורם לרצון לראות את השביעי ומהצד השני, לא לראות את השביעי.. כדי שלא ייגמר.

תפסנו רכבת וכל הדרך התלבטנו אם היום נגמר או לא. אבל כשחזרנו הביתה בסביבות 21:00 והלכנו כל הדרך מהרכבת הביתה, היינו כל כך מותשות אך מאוד מאוד שמחות .

וכך, בלי תרועות של חצוצרות- נגמר לו יום ההולדת. בלי לשכוח כמובן את השיחה מעודד ואורנה, ב-00:05 בלילה, כמעט רגע לפני שנשפכתי על המיטה.

יום חמישי, 10:00 בבוקר, יום בילוי עם אליאור בתל אביב. לקחתי אוטובוס, קרם הגנה (כי מסתבר שמיום התל אביב עם אחותי חזרתי אדומה במקומות כל כך לא סבירים שיישרפו) ואת מצלמתי הנחמדה.

פגשתי אותה בקניון, לא לפני שקניתי חולצה בפול אנד בר (בSALE, רוצו ומהרו ) ויצאנו מעזריאלי לכיוון דיזינגוף.

נכנסנו לשירותים ויצאנו מדיזינגוף סנטר בדרך לקינג ג'ורג. היינו בשוק בצלאל, בכרמל (קניתי כפכפים ו-3 טבעות), וחזרנו חזרה לכיוון קינג ג'ורג למסעדת קינג ג'ורג. כרגיל ובאופן לא מפתיע, היא הייתה מפוצצת יתר על המידה. אז החלטנו אחרי התלבטות ארוכה ביותר ללכת למוזס ברוטשילד. צעדנו וצעדנו, דיברנו ודיברנו והגענו למסעדה המיוחלת רעבות בהחלט. הזמנתי המבורגר (משהו שלא אכלתי כבר איזה 3,4 שנים) שהיה מעולה ועם שיחה קולחת ומעניינת.. תענוג לשמו.

כשיצאנו משם שבעות, עם כאבי רגליים (משלל סיבות מגוונות) החלטנו שהגיע הזמן לצלם. אז פתחנו את העדשה, והפעלנו את קסמינו על רוטשילד. יצאנו דברים נחמדים ובעיקר רגעים נחמדים. (הא אליאורי? ).

כשסיימנו, צעדנו חזרה עם צילומים עם כלבים, עם מראות ועם חלונות ראווה. בעזריאלי, הסתובננו קצת.. דיברנו ונפרדנו לדרכינו.

אחרי המפגש עם אליאור, יומי לא נגמר. הגעתי למודיעין ב- 19:15 מוכנה ללכת לעירייה לפגוש את יעל ליציאה לילית לישפרו. היא הגיעה אחרי חצי שעה, דיברנו קצת ועלינו על אוטובוס לישפרו. שם בדקנו את מצב הסרטים והתגבשנו על האנג אובר (משהו בוגאס בעברית ). החלטנו שכדי להעביר את הזמן נלך להתיישב בארומה והזמנו תה קר פעמיים. אז יעלי הביאה לי את הברכה המקסימה שלה ואת המתנה, ישבנו ודיברנו קצת ומיהרנו במדרגות הנעות לתחילת הסרט.

החלטנו על פופקורן בגודל בינוני (שאח"כ מתברר שהוא לא נגמר פשוט!) ונכנסנו לסרט.

כפי שאני ויעל אמרנו, את באה עם גישה מצחיקה עם רצון שהסרט יהיה מצחיק והוא הופך להיות לכזה. והסרט אכן היה מצחיק וכיף גדול לחלוק אותו עם יעלי סוף סוף.

כשנפרדנו והגעתי למיטה, זה היה אחרי מקלחת.. מריחת קרמים קטלנית וחיוך על השפתיים.

ועכשיו, יום שישי היום. אולי אצא עם החברות בערב למפגש טרום המפגש יום ההולדת ומחר עם המשפחה ביער.. בשמחה, בששון ובאולי גם בתרועות של חצוצרה.

גדלתי בשנה.

עם כל הסימליות שבדבר, הפילוסופיות בתוכי תישפך אולי ביום ראשון.. אחרי המפגשים הבאים.

עכשיו, אני רק רוצה להניח את הראש ואולי לקרוא איזה ספר טוב.

כי עם משפחה כזאת, וחברות כאלה.. יש סיבה פשוט להיות מאושרת.

בגני יהושוע. "הספסל"

החתלתול ליד עץ מספר 1 :)

עץ מספר 1.

לב שלהם. באיכות זוועתית בגלל ההקטנה.

ברוטשילד..

איש הקומיקסים. צולם בהסכמה מלווה במשפט.. :"תשימי את זה בפייסבוק" :S

קרדיט לאליאור על הרעיון המאולתר. D: