ההיגיון של הלב

אז נשארו עוד שלוש בגרויות, שלושה ימים לתחילת חודש יולי. התעודה כבר מעלה אבק, ואפילו גביע חדש הצטרף לי לארון, גביע ה-'שחקנית מופת'.

אז אחרי שעברנו את הבגרות בהיסטוריה ב- 6\22 תחושה נפלאה עברה לי בגוף. מין תחושה שמבטיחה שיהיה הציון אשר יהיה, המבחן הלך לי טוב. באמת. לא הייתי לחוצה, עניתי על מה שהייתי צריכה לענות, כתבתי מסודר והמוח היה בבהירות כזאת שיצאתי מרוצה מאוד לאחר שעתיים.

התעודה יצאה ככה-ככה, אפילו נוטה ללא משהו. זהו עוד אחד מהמצבים האלה שאת מקבלת את התעודה ואומרת לעצמך שהיא לא משקפת את המאמץ שהשקעת, והיא אכן לא שיקפה את המאמץ. הציונים יצאו בינוניים והממוצע 82.1 אחרי שאפילו בספורט המורה הביאה לי 96 (למרות שאני היחידה שבאמת מגיעה לשיעורים שלה ובהתחשב בעובדה שאני כמעט בין היחידות שכל חיי סובבים סביב ספורט. כוסעמוק). רק לאחר שיחה עם אבא הבנתי שהכל בסדר, וציונים זה לא הכל, ושלא אתפתה להיכנס לתחרות על מספרים ועל הישגיות ושאני צריכה להיות גאה במאמץ שהושקע. פייר, הוא צודק לחלוטין.. וכמה פעמים אנחנו נשאבים לתוך העולם הזה שבו אנחנו מרגישים צורך להשיג משהו כדי לעמוד באותה השורה עם כולם?

אז שלושת הבגרויות שנשארו הינם סוציולוגיה (אחרי שקיבלתי במתכונת 80, שזה לא רע ולא טוב, אלא באמצע- במקום שאני לא רוצה להיות בו), מועד ב' במתמטיקה ומועד ב' באנגלית, שבכל אחד מהם, המטרה הינה לשפר ציון ולהעלות ממוצע. אני לא אשקר ואגיד שאני כעת בשיא הריכוז שלי- כי אני לא. מאוד קשה לי פתאום לשבת על החומר ולהוריד את ה"חופש" מהלקסיקון.. אבל אני גם מבינה שזה רגע האמת ושברגע האמת הזה.. למרות שיש לו מחירים- אני עוד מצליחה לשמור על מצב של עירנות ושל ריכוז והפעם- ללא לחץ.

יומיים לאחר הבגרות בהיסטוריה, היה את טקס סיום כדורסל לשנת 2008-2009. וכן, מהאירועים האלה שאני אוהבת להיות נוכחת-להראות-להיראות-ולסכם את כל מה שהספקנו. ולמרות שהטקס לא הרגיש במקום, והנוכחות שלי שם לא הייתה שלמה במאת האחוזים, הטקס לא היה משהו ולא הייתה לא משמעות, קיבלתי גביע של 'שחקנית מופת'. זהו הגביע השני שמצטרף למדף אחרי שבשנה שעברה קיבלתי את התואר 'שחקנית מצטיינת'. וכן, היה נפלא להיקרא לבמה להיות מופת של נערות א' (למרות שאיני באמת יודעת את משמעות הגביע הזה והמאמן שלי לא באמת רצה לשתף אותי במניעיו לבחירה הזו) ולדעת שעוד שנה הייתי שלמה עם הצעדים שנקטתי ועם היוזמה שלקחתי. אז אם למישהו או למישהי יש איזשהו מושג על פירוש צמד המילים 'שחקנית מופת'- אשמח אם תיצרו עימי קשר.  אתם\ן יודעים\ות, רק בשביל להרים לי את האגו.

(למרות שעל הגביע שלי יש שני שחקנים שעולים לקחת כדור והם עם מכנסיים קצרים ואיברים בולטים. שיהיה ). למרות שהטקס היה צולע, אנחנו מתכננות מפגש סיכום (גם שלנו וגם של חנן) ואולי אז.. אני אבריק באיזו ברכה, בינתיים.. אני חסומה מסוציולוגיה וכל מה שעובר לי בוורידים זה משפחה-קבוצה-תרבות-חיברות-בלה-בלה-בלה.

באותו יום גם עשיתי שיחה עם טל, ואחרי שיחות עם טל.. הכל נראה טוב יותר. לא?

לפני כמה ימים הייתה לנו את הפגישה הראשונה לפולין, שהייתה מאוד מרגשת. אני מאוד רוצה כבר לצאת למסע הזה, למרות שיש ספקות למוכנות שלי. אבל יש את הרצון והאומץ לצאת למסע הזה כשחברותיי עימי.

הו, ותיאוריה. :) התחלתי ללמוד בשעה לא טובה אבל שיהיה.. בזמני שלי התמרורים התחילו להתרוצץ בראשי והתחלתי לקבל קצת מושג מה קורה בכבישי ישראל היקרים. ובינתיים אני פשוט מנסה לשמור על פרופיל נמוך ולא להתלהב יותר מידי שאני יודעת את התמרור שמעניק זכות קדימה. יאאאאאאאא

זהו, וחופש שמופש.. בולשיט אחד גדול. אני צריכה להחזיק את עצמי קצר לבגרויות, ולשחרר לעצמי את החבל מידי פעם. התחלתי לקרוא (כבר בעמוד 201) את הספר חיי פיי, שזה אחד הספרים מהמוזרים שקראתי, אבל עדיין לא ספר שארצה לעזוב ולהפסיק לקרוא. הוו, ודודי ניצח אתמול במשחק שראיתי מתחילתו ועד סופו- והיה מרגש לראות ישראלי מצליח ככה!! ואם כבר ישראלים שמצליחים- אז מברוק ענקי לעומרי כספי, שכשאבא העיר אותי עם הידיעה שהוא נבחר בדראפט כמעט נפלתי מהמיטה. עשה היסטוריה הבחורצי'ק הצהוב, ואני מאחלת לו מלא הצלחה.

נגמר לי הזמן המוקצב, בין סוצויולוגיה לעזרה לרון באריזת מזוודה למשצים. יום שני בגרות, יום שלישי כבר יש טיול למשואה ליומיים כהכנה לפולין. יום שבת, כמה ימים אחרי זה הופעה של שלמה ארצי (עוד קשה להאמין!!!) וביום שני הבא כבר צו ראשון, שלישי-מפגש ביוטופ, רביעי- מועד ב' באנגלית.. ואיפה עבודה איפה?? מה פתאום רוצים רק בנות אחרי צבא?? שיחנקו!