הרבה עובר עליי בזמן האחרון, אני כל הזמן מרגישה שהנה ותקופת התיכון נגמרת. ושה"חוסר" שדיברנו עליו אתמול של העולם המערבי, מתחיל להשפיע עליי- כי אני כל הזמן רואה שזה נגמר, במקום להיות בי"א עכשיו.
אני מדברת עם ההורים ומרגישה שהטון של הדיבור שלי משתנה, שאיזשהם חלקים מתחילים להתחבר ולהרכיב מישהי בוגרת יותר. המילים שלי יותר מידי פעמים נגמרות, ואני מבינה שבשביל לנצח באמת- צריך להקריב את הכל. לכן כשאנחנו נעשה את זה, זה גם ייראה אחרת וגם יישמע אחרת- כי זה סוף סוף יצא ונחשף.
האימון עם הנשים של יאיר, שהתארחנו בו שבוע שעבר (יובל,חן,ענת,שיר ואני) גרם לי להרגיש פתאום הכי קטנה. הרגשתי שהן אלה שפתאום מפחדות שישברו אותי, כשתמיד אני זאת שמפחדת לשבור בנות אחרות.
אני חושבת שמסכת האדישות הזאת הולכת ונופלת, ובמקומה אני נותנת לעצמי להיות פגיעה שוב, לחוות שוב דברים ובאמת לדבר ולפתח איתכן ואיתך קשרים שיהיו מהמקום הכי נכון. יש לי בגרות במתמטיקה ביום שני, וארבעת הימים הראשונים של השבוע הזה הולכים להיות מלאים באימונים מכל הכיוונים. מצד אחד אני כל הזמן רוצה לעשות עם עצמי משהו, אבל מצד שני אני לא באמת מצליחה להתגלגל לעשייה. אז אני נחה הערב, ומחר אני אתחיל ללמוד בטירוף.. כשביומיים שלושה- זה היה ככה ככה.
הייתה שיחה עם מנחם על תנ"ך והתגלתי לעצמי כמישהי שעומדת על ציון בינוני ומטה, ובעצם ולמרות הכל- צריכה להילחם על הבגרות בתנ"ך כשתבוא, ובעצם להוכיח לעצמי שאני מסוגלת. אני חושבת שהחוסר וודאות הוא זה שמטריף, והחוסר בדיבורים ובקשר קרוב וחם הם התוצרי לוואי. ובכל זאת, יש בי השלמה שהכל יסתדר ושאני אצליח להסתדר עם הכל. מין ידיעה כזאת שכל דרך שאבחר- תיהיה אני, ובכל עבודה שאעבוד- אשאיר את החותם שלי, ובכל קשר שאקשר בו- שאוכל להשפיע ולאפשר לעצמי להיות מושפעת.
המילים שלי כל כך לא מזכירות לי כלום, באמת שלא. והן יוצאות עכשיו ממקום שהוא הפוטנציאל של העשייה, והפוטנציאל של הכתיבה ולא המימוש שלו. אבל אני לא באמת דואגת.
גם אם ישנה הריקנות, וישנו השקט בשעות הערביים, השמש עדיין מסנוורת על המיטה הגדולה מול הספר ומזכירה לי שהיא תמיד תמיד תזרח בשבילנו וגם בשבילי. וזו כשלעצמה- סיבה לחיוך. 
הוו- ואיך שכחנו- העובדה שמכבי ניצחה את הפועל חיפה-היט ביום חמישי, והצלחת חזרה הביתה, ושארפ הוא שארפ ובורשטיין הוא בורשטיין ופתאום מהכל הייתה אנחת רווחה שנגמרה העונה הזאת שאף אחד לא בעצם זוכר איך היא התחילה, ואנחנו עם הצלחת ביד. מכבי שלי 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
