ההיגיון של הלב

http://www.youtube.com/watch?v=Orv_F2HV4gk&feature=related

זה מחלחל אליי עמוק, וכולי חשופה. זה כל שנה אותו הטקס, עם אותו הבכי חרישי שלי והבכי העצוב שלך וכל שבאנו לקראתו הייתה את סבתא. זו בעיקר היית את. והיום את לא נמצאת. כל שנה אותו טקס, והשנה הוא היה אחרת. בערב טקס יום הזיכרון לשנת 2009 בקיבוץ המשפחה שלי לא נכחה, והיום כשמצאנו את עצמנו בקבר, עומדים מאחורי הספסל שלא מזמן ישבת בו את, משהו היה חסר. וכמו שאת אמרת.. :"יש חלל".

וזה יום הזיכרון, ובאנו בשביל הקבר של מומי ושל סבא, ואיכשהו ביקרנו גם אותך סבתא.. והאבן הונחה כאות שותפות והזדהות ונשאר משהו ממני על חלקת האדמה שלך, לצד הפרחים שהונחו לכבודך, בתוך הבית קברות האלה שמכיל כל כך הרבה נשמות שלנו. השנה זה נשמע אחרת. וזה נראה אחרת. קינת דוד כבר לא נשמעה כמו תמיד והמילים של אל מלא רחמים הדהדו לי, כי בזמן האחרון שמעתי את זה כל כך הרבה פעמים. והעלייה הייתה לקבר שלך תמיד ושל סבא, ופתאום זה גם בשבילך. זו עוד פינה לטפל בה, עוד פינה להשקות את העציצים, עוד חלל שנשאר. וכשאני מרגישה שאני טובעת בזה, אני יודעת שביכולתי לצאת ושהחיים עכשיו ושהם פה. והמוות לעולם לא יהיה במרכז חיי, ושהחיים- הם אלה שיהיו במקומם המיועד. ושם את תישארי תמיד סבתא, גם אם היום אספנו את כל הבית שלך במזוודה ואת כל חייך במכונית והבאנו הכל לביתנו, את עדיין שם. בקיבוץ, כמו שתמיד היית ושלעד תישארי. גם כשהזמן כבר יטשטש את העכבות ובבית שלך ישכנו פנים אחרות.

אני אוהבת אותך. זה לא אמרתי. וזה יוצא עכשיו.. חודש ומשהו אחרי, כי את לא חיכית ליום הזיכרון כדי להתייחד עם המשפחה שאיבדת, ואת עושה את זה עכשיו. ואולי גם אני עושה את זה עכשיו. אני נפרדת ממך, צעד אחד מיום הזיכרון וצעד אחד ליום העצמאות.

איך העצב והשמחה אחד הם.

ועוז, עוז מופיע לי בעניים והשיר שלו מתנגן לי בלב ומרטיט כל חלק פנימי שבי.. הקושי לחיות כאב ללא בן. יאאלה.

תיהיה נשמתכם ונשמתכן צרורות בצרור החיים.

ולצד כל מה שמתחולל, נגמרה לי עונת הכדורסל במשחק נגד הפועל ירושליים בחוץ שנגמר בתוצאה מאוד גבוה לטובתינו, אבל לא יודעת.. זה לא מה שמרגיש כעיקר. לא הניצחון הוא העיקר , וזה כי לפעמים אני מרגישה שהדרך הרבה יותר חשובה.. והניצחון- הוא רק חלק מההשפעות לוואי. ועדיין, למעגל הקסמים עוד לא יצאתי והתחושות הטובות ממעיטות להגיע. וכל שנותר זה חוסר סיפוק, ותחושת מרירות קשה ששוב לא הצלחתי לספק את הסחורה, או לפחות- להצליח להיות שלמה עם עצמי. אבל זה כנראה עוד אחד מהחלקים האלה.. שבאים רק עם הזמן.

שמושגים רק עם הזמן, בבשלות אמיתית.

והופ, נפלנו ליום העצמאות. ומשם לביה"ס, ומשם לל"ג בעומר ואמא- נגמרה לה השנה. אני כבר מתחילה לחשוש שמא תיגמר יותר מידי מהר, ופעם אחר פעם הכל מתערער מחדש ולובש צורה אחרת, אבל אני מנסה להיצמד ל'מה שרואים מכאן לא רואים משם' ולנסות לא לאבד את התקווה בחברות חדשות ולהידבק באופטימיות שלה והלוואי שנוכל ליצור משהו אחר, למרות שאתן כבר לא רוצות. אז יאאלה, אני מוכנה להיפתח ולהגיד לעצמי- שעד שאין אתגר- אין משחק בכלל, ושאין טעם לחברות אם אין לקיחת סיכונים של פגיעה.

ומצד אחד הציונים שלי מרגשים אותי, מצד שני אני נחשפת לצד שמאוד קשה לי להתמודד איתו, שהוא בעצם- הקטע שאני מרגישה כל כך מוכנה למבחן ואז אני נופלת בו. ועוד לא גיליתי למה בעצם, אבל בינתיים אני משפרת את כל מה שניתנת לי האפשרות לשפר.. ואני לא מוותרת לעצמי, עוד לא בכל אופן.

ומצחיק איך אמרת לי שכל ההתמודדות הזאת מגיעה מהכדורסל.. והתחלתי להתגלגל במחשבות.. וחשבתי.. אולי זה חלק מתהליך ההתמודדות שלי ואולי זה מספיק רק בקצת את זה שאני לא מוכנה לוותר גם לבינוניות.

הייתה לנו שיחה טובה אתמול, אולי בפעם השניה או שלישית שאנחנו מדברות בכלל. וזה מרגיש שונה, לא איתכן ומאוד טרי, וחבל- כל כך חבל שזה לא קרה קודם. אבל הנה זה קורה עכשיו. אני מתחילה להיפתח אליכן וזה אולי טוב לי.. ואולי מאוד חשוב לי להתחיל להשיב את האמונה הזאת, להתחיל לפתח את הקירבה הזאת..של חברות שהן באמת באמת חברות.

זו התחלה של דרך חדשה, מצד אחד, מצד שני- זו תמיד התחלה של דרך חדשה. ולא לשווא זה ביום העצמאות, צעד אחד אחרי יום זיכרון. דלת אחת נסגרת, גם האחרות ייפתחו.

את תראי סבתא, אני אגיע לגדולות שיהיו מספקות בשבילי, ולא אפול בשוליים של עצמי ולא אוותר על מה שאני מאמינה בו.

You got a fast car"
I want a ticket to anywhere
Maybe we make a deal
Maybe together we can get somewhere

Anyplace is better
Starting from zero got nothing to lose
Maybe we'll make something
But me myself I got nothing to prove

You got a fast car
And I got a plan to get us out of here
I been working at the convenience store
Managed to save just a little bit of money
We won't have to drive too far
Just 'cross the border and into the city
You and I can both get jobs 
 ."And finally see what it means to be living

Tracy chapman- fast car. שלי כבר הרבה שנים.

יום עצמאות שמיח. :)