ההיגיון של הלב

אני לא מצליחה לחזור לכאן, והאמצעים הטכנולוגיים מקשים עליי. המחשב שלי נפל תחת וירוסים ואני נאלצת למצוא את דרכי במקומות שלא מותאמים למקום הנוחות שלי, למקום שבו המילים נשפכות.

כדורסל.

אם הייתי מממשת את התכנונים שלי שני המשחקים שהיו השבוע היו נכתבים בפוסטים שונים ולא בפוסט אחד, כנ"ל גם האימון שהיה אתמול. אך מה לעשות וזה לא הצליח, ואלו אירועי השבוע.

יום ראשון היה משחק נגד הפועל ירושליים בבית, מסתבר שכל שבוע יהיו לנו 2 משחקי חוץ ו-2 משחקי בית, עד שמשחק אחד באחת המסגרות יישתנה. את המשחק ניצחנו 57-22 עם הרבה תקווה להמשך. אמנם דברים לא הסתדרו, אך היו גם דברים שכן.

אח"כ היה משחק ביום שלישי של נערות ב' [למרות שידעתי שלא בטוח שאוכל לשחק- באתי בכל זאת], שם התברר לי שאני לא יכולה לשחק והתייבשתי על הספסל כשהקבוצה שלנו ניצחה 118-4 קבוצה שלא ידעה בכלל לשחק.

הכדורסל הוא נושא בפני עצמו בשבילי. כל פעם מחדש אני נמדדת ביכולתיי להחזיק את עצמי אל מול בנות, אל מול קבוצה ואל מול מאמן. בזמן האחרון אני לא עומדת בכל הנושאים שהכדורסל מאלץ אותי להתמודד איתם- אני נעשית חסרת סבלנות ויותר מכל- אני מאבדת עשתונות.

האימון ביום שישי [אתמול] היה הדוגמא המובהקת לכך. והאמת שגם אם זה מצטייר פה שזה משהו שאני מביאה איתי- זה לא נכון, כי אני לא מביאה את הגישה הזאת איתי- אני מרגישה שהיא נכפת עליי. האימון אתמול נפתח בכך שראיתי את דנה והיא עשתה לי טוב בלב וכשהתחיל האימון התחלתי אותו עם חיוך גדול ומצב רוח בשמיים. חנן חילק אותנו ל-3X3 כשאני הייתי עם טל ושיר.

האמת שהתחלנו את המאבקים טוב, פתחנו בהתמודדות עם התרגילים, תירגלנו דברים, היינו סבלניות. לכן גם היינו הקבוצה הראשונה שהגיעה למספר הנקודות הגבוה, אך אז שאר הקבוצות סגרו פערים ואנחנו נשארנו מאחור בגלל כמה פספוסים ופערי מחשבה. אח"כ הגיע החלק שבגללו החל מצבי הנפשי להתערער. חנן זרק אותנו לספסל לדקה מנוחה לשתות מים, והבנות פשוט פתחו להן שם זולה. כעבור 2,3 דקות שראיתי שאף אחת לא מתכננת לקום מהספסלים ולהפסיק לדבר, זרקתי את עצמי למגרש וקלעתי כמה עונשין שהספקתי עד שענת החליטה שהיא קמה ומפסיקה לדבר ואז מתלוננת בפני חנן 'למה לעזאזל אנחנו לא עושות משהו'?.

בקיצור, ההמשך היה גרוע מאוד. שיחקתי עם ענת, שיר וטל באותה הקבוצה ומולנו היו רון,חן,נוב ויעל. מלבד העובדה שחבר של ענת הגיע לראות את האימון והיא התחילה לשבש את משחק ההתקפה [וכרגיל לא שמרה] אז כבר על ההתחלה נפתח פער נקודתי.

אח"כ אף אחת לא רצה להגנה ואני רצתי לבד, ואחרי זה הן עשו צחוק מעצמן. באיזשהו שלב פשוט נשארתי בהתקפה בזמן שכל הבנות רצו להגנה ונשארתי שם מרוב עצבים.

כוסעמק- כמה שרציתי להעיף שמה כאפות. המאמן ישב וצפה על הנעשה ולא הבנתי למה הוא לא מתערב או עוצר את כל מה שמתרחש מסביבנו, וכואב לי שאיבדתי את השפיות שלי והעזתי לגרום לזה להרוס לי את האימון. אבל איך יכולתי שלא?

מכבי,מכבי,מכבי שלי.

מה ניהיה?

אני כל כך מתנגדת לכביכול חיפושים אחר מאמן חדש במקום אפי בירנבויים, אחרי שכביכול בגללו הפסדנו את המשחק בירושליים.

נעזוב את הקטע של המאמן- מלבד שארפ [המלך!] אף אחד לא מצליח לתפקד לצד אוריו. אני שונאת את זה שישאר אחרי הפסדים מאשימים את המאמן, שכיבכול יש לו השפעה מוגבלת על השחקנים. למרות מה שהיה ביום חמישי ולמרות כל השמועות על מה יהיה בהמשך העונה, קשה לי לא להישאר אופטימית.

-

ומה עם הביה"ס?

האמת שזו השבת היחידה בזמן האחרון שאני יושבת בלי להתכונן למבחן ולעשות שיעורים על מה ומה. והסיבה האמיתית היא בגלל הטיול השנתי שהולך ומתקרב. יום רביעי חמישי טיול שנתי 2008 לנגב ותנחשו מה- השנה אנחנו אשכרה נצא אליו, להבדיל משנה שעברה שרוב השכבה לא שילמה ולא יצאנו. אני מתרגשת כמו ילדה ואני יודעת שזה לא יהיה רק עוד טיול.

ומה בנוגע לעבודה בספרות? בינתיים אחרי שהתייאשתי מכמות הספרים שקראתי ולא נהייתי החלטתית לגבי הספר שעליו אני רוצה לעשות עבודה- אני עושה עוד ניסיון עם 'הזקן והים' של ארנסט המינגוויי. בינתיים אני קוראת גם את 'שלוש כוסות תה' להנאתי ונראה לאן אני אזרום הפעם.

אתמול הייתה ארוחת שישי אצל המשפחה, ויצאנו מהבית קצת להתאוורר. הייתה ארוחה מדהימה. אח"כ היו שיחות עם חן ודיברנו על ראש ממשלה שהיא אישה. הוא טען שהוא לא רוצה שתנהיג אותו אישה וזה הטריף לי את הדעת. החל שם דיון מעמיק וקשה על הילדותיות שבדבריו והדיון נגמר פתוח. אח"כ עוד היו דיונים על מה היה ומה יהיה וסיכמנו שכמשפחה כבר מהשבועות הקרובים אנחנו הולכים לעשות מפגשים שיהיו מורכבים בעיקר מתוכן של אהבה, ונצליח לקדם את כולנו קדימה למעשים ולא רק לדיבורים.

היום גם הלכתי עם המשפחה לפיקניק ובלי שאני שמה לך כבר 17:40. כבר ערב. יום שבת עוד מעט נגמר..

ואז יתחיל לו שבוע כיפי של הכנות ואימונים [בתקווה שהפעם אני אצליח לשמור על עצמי] ואולי אתאמץ מספיק כדי לכתוב פה לפני הטיול שנתי.קיבלתי במבחן במדעי החברה 89 ואני מרגישה שאני מצליחה להתחבר יותר ויותר למגמה ולהשתמש בחלק מהכלים בחיי היום יום שלי, ולשאלה הכוללת: האם אתם ואתן מעריכים ומעריכות את המצב הנתון כמצב של לחץ? תודו שכן!!111

יש לנו פגרה של שבועיים מהמשחקים ובינתיים יהיו במקומם אימונים. ונותר לי לקוות לטוב, לשאוף לטוב וליצור טוב.

מאחלת שבוע נהדר, מצטערת על כל השיכחה והשטויות ואני מקווה שאתם ואתן יודעים ויודעות שאני אוהבת מאוד ושאכפת לי מכם ומכן.

אז עד שהמחשב לא יתוקן ויחזור למצבו הרגיל, נאלץ להתפשר על משהו ולהפיק ממנו את המיטב שלי.

שולחת הרבה וחיבוקים.