ההיגיון של הלב

אני מרגישה שיש לתקופה האחרונה כוח השפעה עליי. שהרגעים שמתחלפים כמו הבזקים מול העניים יעמדו עוד כמה שנים בכותרת 'עבר' ואז אצטרך לבחון מי הייתי ולאן הגעתי. לא סתם הכל מתחבר לו בתקופה האחרונה.

מנחם, שאומר שעוד מעט נצא מהבית ספר ואז מה? מי יהיה איתנו שם? ניהיה לבד. טבעו של האדם להיות בסוף לבדו. שצריך לדעת לנצל את המסגרת הזאת של הידע כדי לצאת עם משהו, כדי להיות מישהי. הוא מהדהד לי בתקופה האחרונה כי אני מרגישה שכל פעם אני נתקלת באותו התסריט של אותו הבמאי. אני שומעת על בנות שסיימו תיכון שהאי מסגרת שבחוץ סגרה עליהן ושהבדידות חנקה את תקוותן לחופש אמיתי, ואני מתייפחת בפנים וחוששת לחיי, אבל בפנים בפנים יודעת שהכל יהיה בסדר. שגם בדידות עוברת, שגם בדידות צריכה להוות חוויה .

את המבחן בתנ"ך עברתי, את המבחן במדעי החברה גם כן. כשכל הזמן אני עסוקה בשאלה איך לחץ מוסברת ע"י המודל הזה וזה ואיך היא מתבטאת במודל ההוא וההוא משהו מחלחל פנימה. היום למדנו על ההשערה של מייכנבאום, שהיא שבעזרת שינוי במונחים שאנו משתמשים ומשתמשות בהם- ניתן לשנות תפיסה, ניתן לשנות לחץ, ויותר חשוב מכל- ניתן לשלוט בו. אז פתאום הבנתי על מה המורה שלי מדברת. למה ספורט בעצם משחרר כל כך הרבה לחצים ומהווה פיתרון אולטימטיבי למצב לחץ- בנוסף לעובדה שמשתחרר הורמון שמשחרר את הגוף, היא דיברה על עניין של שליטה. במצב של לחץ הרי יש סימפטומים פיזיולוגיים שאינם רצוניים ואינם בשליטתנו, אך בעת ביצוע ספורט בעצם את יוצאת השולטת, כל ההיבטים הפיזיולוגים מתרחשים ע"פ תנועותייך וחושייך ואולי יש בכל זה אלמנט אדיר של שליטה.

סתם הירהרתי בדבר, שכן רוב זמני מוקדש לספורט ומעולם לא מזיק ללמוד ידע חדש.

התחלתי לקרוא ספר חדש שנקרא 'שנה ליד הים' של ג'ואן אנדרסון, שמדבר על המסע שלה מנקודת השפל שהיא הרגישה שאיבדה את זהותה כאישה וחייה בעולם של הסובבים אותה לבין מסעה בין הגאות והשפל אל מציאת עצמה בעולם שבו הרבה כבר לא יוכלו למצוא עצמם\ן.

"קל לחיות בעולם אם תנהג כמצוותו;

קל לחיות בבדידות ע"פ מצוות ליבך;

אך גדול הוא האדם הנשמע למצוות ליבו בתוך ההמון."ראלף וולדו אמרסון.

היא אמרה גם משפט שלדבריה פיקאסו כתב והוא: 'שאת מחצית חייו הראשונה הוא בילה בהתבגרות ואת השנייה בלימוד איך להיות ילד'.

אני מרגישה כבר עכשיו שכל מה שקורה בכיתה י'א ייזכר ויישמר ויהיה חשוב לי לעוד שנים כשאזכר מה היה, ואני יודעת שכל הזמן יש אמירות על זה שהכל עובר מהר מאוד ובמקום להתלונן אני צריכה לנסות למצות פה את הכי טוב שאני יכולה וקשה לי כל הזמן לחשוב על זה. אני מנסה למצוא כוח להרפות, להיות באמת. לא לראות איך זה יהיה בעוד שנים ולא לחוות את זה מנקודת עתיד. 

היום היה אימון פשוט נהדר. מין תחושה כזאת שאנחנו מתבגרות כקבוצה, מתחילות להתגבש. אחרי שביום ראשון השבוע ניצחנו את הפועל ראשון לציון בחוץ 56-49 במשחק שברובו שיחקה יעל, ניצחנו גם ביום שלישי את אס"א ירושליים כשגם ברובו שיחקה יעל והרגשתי שאנחנו לא מצליחות כקבוצה לשדר על אותו הגל שיעל משדרת.

היא זאת שקולעת, הזאת שיוזמת ואנחנו משמשות כצל שלה, ואולי בעצם כצל של עצמנו.

אז היום ראיתי שאין ממה לחשוש, כשאני מרגישה כמו מישהי שיכולה להנהיג הכל נראה בשבילי אחרת. אני מרגישה שיש רצינות מסביבי ושיש רצון ליצור משהו חדש וללמוד דברים חדשים. והיה באמת באמת נהדר כשלמדנו הגנה איזורית וכל מיני תרגילים לשבירת לחץ .

צובט שמכבי הפסידה אתמול לאולימפיאקוס ושיש במכבי תלות בקרלוס ארויו כמו שאני מרגישה שלקבוצה יש תלות ביעל. אני רוצה לעבור את זה, כפי שאני מאחלת לקבוצה שלי לעבור את זה. לדעת להילחם כמו שכספי נלחם אתמול וששארפ ייראה יותר פארקט ושהשחקנים שרוצים לשחק יהיו על המגרש ולא להפך. ואני בעצם סתם רוצה להגיד שאני רוצה לראות את אליהו וכספי פורחים, את שארפ משחק ואת ח'גג וגרין לא מתייבשים על הספסל. אולי אז נצליח לשחק כמו קבוצה שמאמינה בעצמה קודם כל לפני שהיא פותחת את הפה ומצהירה הצהרות. כי כפי שחנן אומר לנו באימון.. 'כדורסל זה משחק פשוט-לא צריך לסבך אותו'.

אני מתגעגעת לחורף באמת. אני רוצה לשכון בתוכו ולחוות אותו לצד השמחות,הכעסים והכאב שאני חווה בזמן האחרון בהתמודדות שלי מול עצמי ומול העולם. יש רגעים ששום דבר לא מצליח לשבור אותי ויש רגעים שסדק קטן מפרק את כל הפאזל שחיברתי במו ידיי. אבל הכל זורם לתוכי כמו מים, ואני מנסה להצליח להשקיט את הרעש ולמצוא איזון וזרימה ובעיקר חיבור אמיתי לדברים שאני מאמינה בהם.

מהבית אני לא יוצאת ואני מרגישה שלא נפגשתי עם חברות שלי כבר שנה-שנתיים, אפילו שאני רואה אותן יום יום בבית ספר, בשלום שלום ובהיי וביי. וזה קשה קצת, ומוזר עוד יותר. אבל כל זה חלק בהתמודדות שלי.

עוד מעט יש טיול שנתי ואז אני מניחה שהכל ייראה קצת אחרת.

עד אז אני מבקשת שלא תעיזו להוריד את החיוך וזה כי הוא יפה ומאיר והופך כאב לשמחה כנה.

שבת נפלאה.