בחיים, כשאתה מפחד להאמין במישו, להקריב מעצמך, לבטוח, לנסות, להסתכן, ללמוד, להריד את הגאווה, לומר סליחה, לאבד, להיכשל, להידחות..

הרי שאתה חי למען הנשימה הבאה שלך למען זה שאתה רק רוצה לחיות ותו לא.

אבל אם תפחד לראות, להרגיש, לשמוע, לחוש, לדעת ,להבין,להריח.. את הרגעים שעותקיםאת נשימתך איך תדע למען מה אתה מ-ש-ת-ו-ק-ק לנשום בחזרה את אותן נשימה הבאה שלך.

הנה משהו שתרצו לזכור.. שאני הבנתי.

החיים?  הם לא מספר הנשימות שאתה לוקח

אלא מספר אותם רגעים שעוצרים אותן.

אם נחיה רק בשביל לחיות ולא בשביל לחוות הרי שאין בנו אמונה שמישו נתן לנו את מספר הנשימות האלו כל יום מחדש. שהוא מאמין בנו.  ואם אנחנו לא העזנו לראות את הרגע הזה שבו אנו מאמינים, אפילוו בעצמינו, ברור שלא נאמין שיש מישו שמאמין בנו. בגלל זה, בגלל שאני כל כך תלויים באנשים ובו למעלה שיאמין בנו.. אנו חיים בפחד ממה שיכול להילקח מאיתנו בשניות. וכך, אניו חיים בשביל לחיות ולא בשביל לחוות. במקום  להתמקח איתו שם למעלה שייתן לנו עוד כמה נשימות...תעזו.

ההתמקחות שלנו היא אי ההעזה שלנו. 

אני חושבת שאנו צריכים להעריך את נתינה זו.. ע"י זה שנחווה ונודה כל יום  על זה שאנו נושמים אותן נשימות שנותנות לנו לראות את המשמעות בחיים.. -> א=ה=ב=ה.

אולי זה נשמע פתטי אבל  אותה אהבה עזה כלפי מישו תגרום לנו לרצות לתת אותן נשימות רק כדי שיהיה מאושר, שיהנה מאותם רגעים שאפילו עוד לא חווינו. כאן, ברגע שנרצה לוותר על נשימות ורגעים אלו למען האחר.. נדע שקרה משהו שממעותי, כי עד כה פחדנו שילקחו מאיתנו אותן נשימות.. ועכשיו? לתת אותן!?  האהבה גרמה לנו להעיז לחוש אותם רגעים שיעתקו את הנשימות שלנו.

תחשבו על זה שכל עצב בסוף הוא בעצם בכך שמה יקרה אם לא נוכל לחוות את אותם רגעים עתוקי נשימה?.. או האחר..  אם כך , במקום לפחד תראו איך כל יום הוא מתנה, כמה שכל דבר רע מסתכם בשיקול מלעמה של חווית אותו רגע אותו רגע רע שיגרום לנו להבין שכדי שלא נחווה אותו שוב עלינו להיאחז בדברים הטובים. ואם אינם? אז להיאחז בדברים המובנים מאליו שיש לנו.. שלא גורמים לנו עצב או שמחה.

ואם נוכל, מהם.. לשמוח.. הרי שעכשיו אנחנו בלתי מנוצחים.. וגם את העצב שהוא רגש בעל כושר לעצור את נשימך  נוכל לתעל לשמחה.. לנתינה זולת לאהבה של האחר.

כי אהבה היא כ=ל מה שתרצו לדמיין..

אך היא גם שם תואר..

לא לכל אחד היה יכול להאמין שהבורא העיז האמין בו ונתן לו ... את החיים.. ולא רק הם ללא הרגעים.

כיה וא לא האמין בעצמו! הוא לא העז..

אז שאחרים כן?!  אבל בכל זאת אי ך יכול להיות שיש לנו אנשים שכן אממיני ם בנו.. גם כשאנחנו לא אממינים בעצמינו!?

זו דרכו של מישו לומר לנו.. שהוא מאמין בנו. הוא שולח לנו אתה לשילחים שנקראים אלו שסובבים אותנו ובונים לנו את החיים. אותם שליחיםיכולים לגרום לנו להעיז לאהוב, ללמוד לדעת.

אך הם גם ישמשו כראי, להראו לנו תכונות רעות שבנו.. ולמה כדאיש נתקן אוןתן!?

כי על השליחים האלו צריך לשמור..

הם המחמיאים לנו וסוללים לנו את הדרך הם.. השליחים מלעלמה לשנותנים לנו את הדחיפה ואומרים לנו תעזו להאמין בעצמכם. הם נותנים לנו להתאהב בהם. ע"י התמכונות הטובוהת.. וכל אחד עושהאתזה בלי לשים לב. עם התכונות הטובות שלו.  ברגע שמישו יאמין בזה.. יאמין שהוא שווה את החיים הללו..אפילו בלי הרגעים עצמם.. הוא העז, להאמין וזה אומר שיש לו את האהבה.. את התואר אהבה .. אתה אהבה הדרושה כדי לעשות את החיים לשו מה שהם.

אתה לא משתנה, אתה לומד.

*

 אתה לא טועה אתה חווה.

*

 אתה לא שונא אתה אנושי ואתה חווה את הרג ש הזה שאתה רוצה שגם הזולת ירגיש.כיא תה אוהב  אותו.

*

אני אומרת ניסים לא קורים. ניסים תמיד היו אנחנו פשוט פתאום מגלים אותם.

*

תעזו.

למרות שהפחד מהלא נודע הוא הפחד הכי חזק.

תעזו.

גם אם הפחד שלכם ממשי..

תעזו.

זה יכול רק להועיל ללמד אותנו לתעל אתזה לשמחה ללמד אותנו להיות מי שאנחנו .

תעזו.

עכשיו אני אשים כמה כפתורים כי את המשפט it is all about love כולם מכיםרים ואולי עכיוש מסכימים..   וגם יהיה לכם כמה דבירם מגיבנים לשים תצוגה.

ההשתוקקות
הבלבול.
מה שמוכיח שבנות יותר חכמות, כי בנות כבר הבינו שצריך לשמור על השליחים 
 או יותר גרוע יחסית למה שאתה חושב..
משו שעוזר לי לתעל רגש עצב לשמחה. 
לחלק זה עוזר. תמצאו משו כזה גם.
אממ.. חח זה פשוט נכון :P ואני?מרוקאית.. תבינו לבד.
זה סתם למישו מסוים. רואים.. כל משו רע מסתבר בסוף לדבר טוב.

ואני תוההההה..  קראתם את כל מה שכתבתי ועדיין אתם באמת לא חשובים שהתפגרתי?! בקרוב בבלוגי:

כל ההוכחות המוצקות והמצחיקות למה התפגרתי מן פינת מדרגות נחמדת :)

                                                     לידור.