מעניין אותי איך זה לחגוג חג באמת... כמו איך זה כשיש לך סוכה, איך זה ליל הסדר מההתחלה עד הסוף, מה ההרגשה של חג השבועות חוץ מיומיים חופש.

אני נמצאת במשפחה מאוד חילונית. ביקרתי בבית כנסת פעמים ספורות בחיי ותפילות אני שומעת רק במקרים כמו חתונות או הלוויות/ אזכרות (שלא נדע מצרות). טוב לי עם זה שאנחנו חילונים, אני לא מרגישה כמיהה לדת על אף שאנחנו יהודים לחלוטין. הפעמים היחידות בהן זה מפריע לי באמת הן בתקופות החגים. תקופות בהן לכולם יש חג ולנו לא ממש- ראש השנה זה סתם ארוחה עם דברים רוסיים- פולנים לא טעימים במיוחד, יום כיפור זה עוד יום, וסוכות... מה זה סוכות? עוד ערב מול הטלויזיה בסלון.

הכמיהה הזאת לחג אמיתי לא באה מתוך אמונה כלשהי אלא מתוך מסורת. בא לי לשמר את המסורת הזאת, לאמץ אותה גם לחייק משפחתי. כבר שנים אני מנסה לשכנע את המשפחה שלי לעשות משהו שטיפ טיפה יהיה קשור למנהגי החגים אבל כלום לא עוזר. כנראה אפשר להוציא את היהודים מהגלות אבל אי אפשר להוציא את הגלות מהיהודים שיצאו משם. עובדה זו מסבירה את זה שהחג היחיד שנחגג "כמו שצריך" אצלי בבית זה ליל הסילבסטר.

אני החלטתי שבעוד כמה שנים, לא עוד הרבה זמן, כשאני אקים בית משלי הכל יראה אחרת. אמנם אני אמשיך לקיים אורך חיים חילוני אבל אשמור על מסורת החגים הכל כך יפה של העם היהודי- סוכה בחג הסוכות, פסח בלי חמץ, ארוחה בכל יום שישי בערב, צום ביום כיפור או לפחות בלי סרטים אמריקאים כושלים שמדובבים לרוסית בקולי קולות.

ככה יהיה אצלי בבית, אולי אז המשפחה שלי תבין שהמסורת שלנו היא לא להשתכר בליל הסילבסטר אלא לשמוח בחגים שלנו... אולי אז הם יבינו מה הם פיספסו ואיך זה אוירת חג משפחתית באמת.

בינתיים אני אבלה את ערב החג בברביקיו אצל סבא וסבתא. ולא, אין להם סוכה. ובלי אבא ואימא, הם עכשיו בספינה בים התיכון. 

חג שמח :)