אני מביטה על מה שכתבתי כאן מאז שפתחתי את הבלוג... קוראת כל מילה שכתבתי בשנה האחרונה. כן, ככה זה כשמנסים להעסיק את עצמך, אבל פתאום הרגשתי תחושות משונות. המילה הכתובה גרמה לרגשות שחוויתי ושכחתי לחזור אליי או לפחות גרמה לי להזכר במה שהרגשתי. כמה מוזר זה- שנה אחת בלבד, כל כך הרבה חוויות, היפוך של 180 מעלות בחיים שלי, ואני לא מגזימה.

מי חשב שבשנה אחת יקרה כל כך הרבה? שאני אתפקח, אתבגר, אלמד מטעויות? כנראה שזה חלק מהגיל המוזר הזה... שנה אחת בלבד שתיעדתי מראה לי מה התחדש בי, בחיים שלי ובאופי שלי, בתקופה לא ארוכה במיוחד.

ככה מבינים את כוחו של התיעוד. האדם מאז ומתמיד תיעד את מעשיו על מנת להשיג מטרות שונות ומשונות, עוד מימיי האדם הקדמון במערות. כנראה יש בכלי זה הגיון וכוח משל עצמו. דרך הכתוב אני רואה כל שינוי שחל בי, כל חוויה שהשפיעה עליי, כל תקופה בה השכלתי והתבגרתי ולו במעט.

כאן זה בהחלט לא נגמר. להיפך- אני בעיצומה של תקופה בחיים בה אני מפתחת את עצמי מידי יום בצורה זו או אחרת. הכל חייב להיות מתועד כדי שגם בעוד שנה אני אביט אחורה ואוכל לראות מה הייתי פעם ומה אני היום.

כמה פילוסופי מצידי להביט על הכל בצורה כזאת, אבל כל אחד שמחזיק בלוג או יומן יכול להסכים איתי שיש לזה את הכוח הייחודי שלו. אחרי הכל תמיד מעניין לראות כמה כיף/עצוב/מרגש/מפתיע היה לך אישית פעם, לא לפני הרבה מאוד זמן...

ללמוד על עצמך ממה שאתה אישית כתבת דרך מבט אל העבר...