בית הספר הופך להיות זיכרון ישן, המורים "שוברים דיסטנס" ומרעיפים עלינו נשיקות וחיבוקים, ההורים מזילים דמעה ומצלמים אותנו מכל זווית אפשרית, כל אחד מאיתנו מחזיק תעודת בוגר ביד, ספר מחזור וכובע מרובע חמוד שמדמה את טקסי הסיום בארה"ב. לא באמת קולטים מה כל זה אומר.

דבר לא יחזור להיות כמו שהיה, גם אנחנו לא נחזור להיות כפי שהיינו...

מסיבת סיום י"ב תמה ונשלמה. אותם רגעים יחד על הבמה עברו מהר מידי אבל יחקקו תמיד בזיכרון שלי. למרות כל המגרעות, תקופת התיכון היא התקופה הקסומה ביותר שיצא לי לחוות. תקופה בה גיליתי את עצמי, פיתחתי עקרונות ואישיות, נתתי לעצמי ללכת בדרך שהכי מתאימה לי, ובעיקר- עברתי חוויות שלא ישכחו כל חיי. עכשיו אפשר להבין למה הרבה מתרפקים על תקופת התיכון, אחרי הכל אין כמוה.

עכשיו אנחנו יוצאים כל אחד לדרכו, כבר לא נמצאים בחיקה של מערכת החינוך וגם לא בחסותם של הורינו. אנשים בוגרים לכל דבר.... חופשיים (בינתיים) שיוצאים לחיים חדשים.

"זה הזמן, זה היום, זה הרגע

החופש קורא לי

לצאת לחיים חדשים..."